שחקנים מדברים עליהם בגוף ראשון, פרשנים מנתחים ומתווכחים, וחובבי הטניס רוצים להבין אם הם מתעדפים את הגיבור שלהם או חלילה את היריב המושבע שלו. אז איך ועד כמה הופכים סוג המשטח, הטמפרטורה, הלחות וסוג הכדור את הטניס למהיר/איטי יותר. והאם זה תמיד טוב למי שאנחנו חושבים שזה טוב לו?
***
בואו נאמר שזה קרה באחד מהבקרים המטורללים של אוגוסט. אלו שבהם כבר ב-8 בבוקר כל צעד החוצה מהמזגן מרגיש כמו טעות ששווה מאסר. ובכל זאת, יריב חדש שבא לך להכות איתו סימס, ויאללה החלטת ללכת על זה. קפה, ביס קטן ממשהו מתוק, שלוק מהקפה, ועד שהגעת למרכז השמש בצהריים כבר צלבה אותך, את האספלט ואת קופסת הטרטורן שהבאת בבגאז'. 40 מעלות בצל, אבל על המגרש? רקדת. הצגה. חבטת ווינר ועוד ווינר, אייס אחרי אייס, ושלא לדבר על כמה אפקטיבי היה הספין. יריב שהעיד על עצמו שהוא קיר, בקושי ראה את הכדור. חזרת הביתה גמור אך שזוף, ובעיקר בתחושה עילאית שביום אחד נתון, הכל התחבר.
5 חודשים קדימה. ב-19:00 בערב הפוך הרגיש כמו ההחלטה הכי נכונה שעשית בחיים. המרק שחיממת במיקרו מעלה אדים כבר שעה, וכשבחוץ קפוא, היד כבר ניגשה לשלט של הנטפליקס. אבל רגע, הנה הודעה מאותו יריב. "אחי, זה היום היחיד שלא יהיה לנו בו גשם, בוא להכות". ואתה, משוגע טניס שכמותך, זרמת. "ניתן עוד קונצרט" סיננת לעצמך כשעליתם למגרש. שעה וחצי לאחר מכן, כשהטמפרטורה צנחה ל-5 מעלות, היריב היה זה שניחם אותך אחרי 2:6, 2:6 די מעליב. שום ווינר לא היה שם, שום אייס. לא הצלחת לרכוב לו על הבקהאנד כי הכדור לא קפץ, ובכלל התחושה היתה ששום דבר לא זז. שכלום לא יעזור. שזה היה שלו מההתחלה ועד הסוף. באוטו שאלת את עצמך מה לעזאזל קרה פה. וכשעוד חיפשת תשובה, התחיל גם מבול. יום נאחס.
למה כל משחק טניס מרגיש לנו קצת אחרת? תנאים, תנאים, תנאים
אז באמת קרה? בוא נתחיל מהבסיס המובן מאליו שזה בכל זאת המקום להזכירו: טניס – כענף שמשוחק בחוץ, נתון לתנאים סביבתיים, ומשלב צורך בשליטה במקביל בשלל אלמנטים טכניים וקואורדינטיביים – הוא מלכתחילה ספורט מאוד מאוד מורכב. כשמצרפים למיקס גם סגנונות משחק שונים וכושר פיזי, שניהם מושפעים גם הם באופן ישיר מהתנאים (ואז את העובדה שהתנאים הללו לעיתים משתנים תוך כדי משחק ומאתגרים גם את הפן המנטלי), הסיפור הופך מסובך אפילו יותר. ואם לחזור לרגע לרעיון שמאחורי פתיח הכתבה ולפשט את הדברים: בטניס, כל יום, כל אימון, כל משחק, מרגישים מעט שונה ודורשים אדפטציה מעט אחרת. זה נכון לשחקני מועדונים, וכמובן שביתר שאת למקצוענים.
בדיוק מהסיבה הזו, אם לאימון הבוקר שהתנהל תחת מזג אוויר קריר, ששוחק עם כדור ווילסון ומתיחה מסויימת בגידים, הגעת אחרי ארוחת בוקר טובה ועם אחלה מצב רוח – אשריך. אבל יכול בהחלט להיות שעד למשחק אחה"צ השמש תצא, הלחות תעלה, הכדור הרשמי יהיה של בבולאט, ומהתיק תוציא דווקא את המחבט שאיבד הכי הרבה מהמתיחה. המחבט ירגיש קשיח/גמיש במידה שונה, היריב יכה אחרת, והכדור יגיע אליך אחרת. וכל זה עוד לפני שבכלל דיברנו על סוגי משטח שונים, כן?
המונח הנכון: "מהירות תנאי המשחק"
ערב כל טורניר גדול, בטח אם מדובר באחד הסלאמים, ישנו דיון אחד שלעולם לא יישאר מחוץ לאג'נדה – הדיון על תנאי המשחק. שחקנים יחלקו חוות דעת מגוף ראשון בנושא, הפרשנים ינתחו אותם, העיתונאים ישאלו וינסו לתווך, ואנחנו חובבי הטניס נתעניין ורוב הזמן ננסה להבין למי הם מסייעים. האם לגיבור שלנו או לנמסיס. עצם העיסוק בסוגיה הוא מוצדק בהחלט, והסיבות הובאו בפתיח: תנאי המשחק הם מרכיב קריטי, ודאי בסבב המקצועני בו ההבדל בין ניצחון להפסד הוא לפעמים כדור אחד שקפץ גבוה מדי.
העניין היחיד שכדאי למקד לפני שצוללים למה משפיע ואיך, הוא המינוח שיכול לבלבל. למה הכוונה? ובכן, בשיח נשמע רוב הזמן על "מהירות המשטח". ואכן, המהירות שמשטח "לוקח" מהכדור במגע (CPI – Court pace index) היא בסופו של דבר האפקט הכי ממשי ומדיד. וכן, לרוב הדשא ייקח פחות מהירות מהכדור מאשר חימר ומרבית המשטחים הקשים, אבל להשתמש רק ב-CPI כמדד נבואי יהיה טעות, מכיוון שהדרך אליו כוללת שילוב בין הרבה מרכיבים אחרים. מרכיבים פיזיקליים שיכולים להשפיע ביום נתון אחרת על האוויר, הכדור או ישירות על השחקנים עצמם. כל האלמנטים הללו יחד מרכיבים מוצר מדויק יותר שנקרא – "מהירות תנאי משחק".
אז אילו פרמטרים משפיעים יחד על מהירות תנאי המשחק?
בראש ובראשונה – הטמפרטורה. מבלי להיכנס להסברים פיזיקליים שרק יסבכו, ככל שחם יותר, הכדור ינוע מהר יותר באוויר (פחות חיכוך) וכמו כן הבאונס שלו יהיה גבוה יותר (בגלל התנהגות הגזים שבתוכו). המשמעות הפרקטית היא ששחקן אגרסיבי, בטח כזה עם טופ ספין משמעותי, יוכל רוב הזמן להרוויח מימים שמשיים. וכמובן שזה עובד גם לכיוון השני: טמפרטורה קרה מאטה את מעוף הכדור וגם תגרום לו לקפוץ נמוך יותר. את מי זה ישרת? אולי את זה שצריך יותר זמן בהגנה, ובנוסף מעדיף חבטות שטוחות יותר.
הלאה לנתון מעניין: הטורניר בו נרשמו התנאים המהירים ביותר ב-2016 שוחק על… חימר. איך אתם שואלים? ובכן, הוא שוחק בקיטו, בירת אקוודור, שממוקמת כ-2,850 מעל גובה הים. והנה לנו עוד פקטור משמעותי – גובה המגרש. ככל שנטפס יותר מעלה, האוויר יהיה דליל יותר ולכן הכדור יטוס דרכו מהר הרבה יותר. במקרי קיצון כמו זה שבקיטו, שחקנים שחובטים שטוח מדי יסבלו לעומת אלו שיידעו להכניס כמות ראויה של טופ ספין ולהשאיר לעצמם מרווח לטעות.
ומה לגבי הלחות? מפתיע אולי לשמוע, אבל ההשפעה שלה היא לרוב מינורית מכיוון שהאפקט על הכדור והאוויר מקוזז (הכדור נע מהר יותר באוויר לח, אבל במקביל הופך הרי כבד יותר בגללו). אלמנט נוסף הוא סוג הכדור. גם שחקנים חובבים מכירים את ההבדל בין כדור לכדור. אחד כבד יותר, השני קל. השלישי "נפתח" מהר יותר והופך איטי, ולרביעי לוקח יותר זמן. אלה משתנים שלא כדאי לזלזל בהם כשמדובר על ספורט בו הסתגלות מהירה יותר לכל מרכיב היא עוד יתרון על היריב.
ומה קורה כשטניס משוחק בתוך אולם? הנטייה המבוססת דיה היא להאמין שאולמות מתעדפים שחקני התקפה אגרסיביים, ובאופן משמעותי. יש בכך היגיון כמובן. בהיעדר רוח, שמש, ובניטרול תנאים חיצוניים, טניסאים התקפיים יכולים לדייק הרבה יותר ולחשוש פחות ללכת על הקווים. בנוסף, המשטחים בהם נעשה שימוש באולמות בימינו הם לרוב פחות אחידים בחומר, פחות צפויים אחרי הבאונס וחשוב מכל – הכדור קופץ בהם נמוך מאוד. כל אלה פקטורים שיכולים לסייע להסביר, למשל, את הקושי (היחסי) של נדאל בתחרויות כאלו (ולעומת זאת את הרקורד של פדרר).
אז רגע. למי עדיפים תנאים מהירים ולמי תנאים איטיים?
אם המסר הצליח לעבור ברור עד כה, אז אתם מבינים גם שאין תשובה חד משמעית אחת לשאלה הזו. המוסכמה לפיה פדרר מעדיף תנאי משחק מהירים, למשל, היא נכונה במרבית המקרים אבל לא בטוח שמול הפורהאנד המפחיד של דל פוטרו, ביום קיצי. האמת? גם לא בטוח שמול איזנר או ראוניץ', אם אלה יתפסו יום הגשה מלחיץ בתוך אולם. לג'וקוביץ', אולי המחזיר הטוב בהיסטוריה בכל תנאים שלא יהיו, זה צפוי להפריע פחות.
ומה עם נדאל או תים? שניהם, נהוג להאמין, זקוקים לזמן בצד ההגנתי ויעדיפו תנאים איטיים. אבל דווקא הם ישמחו לקבל לא פעם טמפרטורה גבוהה שאולי תאיץ קצב אבל גם תבליט את הספין בפורהאנד שלהם. והאם באוטיסטה-אגוט, אחד מהחובטים הכי פלאטים בצמרת הסבב, היה מגיע לחצי הגמר בווימבלדון לולא הדשא שמשאיר את הכדורים שלו נמוכים? לא בטוח.
לסיכום
"כל אי סדר הוא הסחת דעת", כותב אנדרה אגאסי בביוגרפיה שלו, רגע אחרי שמספר על שלל הטקסים וההכנות של טניסאים לקראת ובמהלך משחקים. במובן הזה, תהיו בטוחים, התנאים הם אי סדר אחד גדול. כאוס בלתי נתפס של משתנים שמקזזים או מחזקים אחד את השני. על חלקם יש לך שליטה, על אחרים אתה מקווה להשיג שליטה דרך הכנה וניסיון עבר, והשאר? ובכן, בעניין שלהם אתה בעיקר מקווה שיילכו לטובתך יותר מאשר לכיוון היריב. או לפחות שיאזנו ביניכם. ואם זה לא הולך, פשוט אל תקבעו עם היריב ההוא באוגוסט.