(Photo credit: official ATP site)
אלוף ארה"ב הטרי הוא השלב הבא באבולוציית הטניס. זה שמשלב עוצמות ויכולות פיזיות אדירות עם סט כלים טכני-טקטי נדיר בגיוונו. מחשבות על השנה של הספרדי ועל העתיד לבוא
***
אז מה היה לנו? את הטריו הקסום ביותר בהיסטוריית הספורט שרדה בסבב (ולפרקים ממשיך לרדות) כבר כמעט 20 שנים. את אנדי מארי וסטן וואורינקה, טניסאים נפלאים שגירדו 3 סלאמים כל אחד בתקופה בה גם אחד חייב להיחשב להישג. היה לנו את הדור שהיה אמור להחליף את פדרר, נדאל וג'וקוביץ' על כס הברזל אבל לא עמד במשימה. ואז את הדור הבא שהיה אמור להחליף את פדרר, נדאל וג'וקוביץ' על כס הברזל, ולמרות ששרט והציק לשלישיית הקוסמים, עדיין חווה יותר אכזבות וכאבים מאשר רגעי אושר.
יותר מדוייק מה-ATP: כל מה שרציתם לדעת על דירוג ELO
מהי הסטטיסטיקה שמבטיחה ניצחון במשחק טניס?
איך לבחור מחבט טניס? המדריך המושלם לכל הרמות
ואחרי תים, מדבדב, זברב וציציפאס, הגיע צמד קנדים מוכשרים, דניס שאפובלוב ופליקס אוז'ה אליאסים, שהרגישו כמו הדבר האמיתי אך טרם התפוצצו באמת. במקביל אליהם, פחות או יותר, צצו להם עוד פרוספקטים מוכשרים כמו קספר רוד ומתאו ברטיני, שכן הגיעו לגמרי סלאמים, אבל רק כדי לראות את הגב של נדאל וג'וקוביץ'.
ואז הגיח לו יאניק סינר. מטאור בעל סיפור קריירה חריג וטניסאי פנטסטי שכנראה עוד יזכה בגראנד סלאמים. וכשחשבנו שקשה לחפור עמוק יותר, רחוק יותר, התחלנו לשמוע דיבורים על ילד ספרדי אחד בן 17, כישרון חריג שעושה תוצאות חריגות. וכשקרלוס אלקראס פרץ, זה היה – קצת כמו הטניס שלו – בבום גדול. בום שמהרגע הראשון איתגר כל ניסיון לחמוק משימוש בסופרלטיבים מעייפים ושחוקים. מלהשתאות. מלבנות הר רם של ציפיות עתידיות.
באמת קשה שלא לתהות אם יש בעת הזו התגלמות אחרת, טובה יותר מזו שאלקראס מציג, למונח "חבילה שלמה". הטניס של רוג'ר פדרר נחשב, ובצדק, לסמל ההיברידיות הבין דורית. הוא, מכולם, היה האחד שצמח על הטניס הישן, של הסרב אנד וולי, של הסלייסים וראשי המחבט הקטנים, של הבאונסים הנמוכים, ושעשה את המעבר לטניס החדש – זה שבנוי על דומיננטיות חבטות הקרקע, אתלטיות משוגעת ויכולת לעמוד בקרבות התשה מהבייסליין – כשכבר יש לו בארגז הכלים גם את היכולת לשחק אחרת. פדרר היה הראשון שידע להיות אגרסיבי על כל משטח, לחבוט ווינרים מכל מקום במגרש, לשלב סלייסים, צ'יפים ודרופים, ולעלות לרשת גם מול החובטים הכי חזקים.
אלקראס נראה כמו השלב הבא באבולוציה הקטלנית הזו. ואם נדאל יכול להוות דוגמא טובה לטניסאי שהוסיף ושיפץ ככל שהזמן עבר עוד ועוד אלמנטים טקטיים-טכניים, אלקראס יכול להתגאות בכך שכמעט בכל פרמטר במשחק, הרצפה שלו היא לכל הפחות גבוהה מספיק כדי שעוד זינוק אחד קטנטן ימקם אותו כבר עכשיו, בגיל 19, סמוך לתקרה (שמי יודע כמה היא גבוהה). על הפורהאנד המושלם אין מה להכביר מילים, רק אולי לשבת ולהשתאות פעם אחר פעם ממהירות ראש המחבט הבלתי סבירה. אבל גם משחק הרשת, ההחזרות, ההגשה המשופרת (כולל השנייה), האתלטיות וכיסוי המגרש הנדירים הם אלמנטים שיש לספרדי בענק.
בעידן של בום-בום, המגוון הטכני-טקטי שאלקראס מציג הוא עצום. כל כך עצום שלפרקים נראה שמבלבל אפילו אותו. כמו ילד מתבגר שמבין כמה הוא הולך ומתחזק רק כשהכאפות שהוא נותן לחברים מתחילות להכאיב להם. אלקראס משתמש בדרופ שוטים, בלובים ובסלייסים, יודע להמר על סרב אנד וולי ברגעי לחץ, לא נכנע לתבניות קו אחורי מוכרות ששמות אותו במקומות פחות נוחים וסומך על המהירות שתציל אותו ממתקפות בוטות של יריבים.
כשיש לך סט כזה של יכולות בתוספת לתעוזה וחוצפה חיובית, אתה מתפתה להשתמש בהן. כשזה הולך, הספרדי הוא חלומו של כל עורך וידאו כי שמעוניין לבנות תקציר שיגרוף צפיות. כשהולך פחות, זה יכול לדחוףאת אלקראס, למשל, למערכות חמישיות במשחקים שאמורים להסתיים תוך שלושה או ארבעה סטים.
סמל הגיוון והטניס הבין דורי. פדרר
קצת למעלה משנה חלפה מאז הניצחון על סטפנוס ציציפאס באליפות ארה"ב שהכניס את הספרדי לתודעה הרחבה, ומאותו ערב מופלא הוא רק הלך והשתפר. את הפרס האמיתי הוא קטף, מן הסתם, כשהניף את גביע ה-US OPEN והפך למדורג ראשון בעולם הכי צעיר בהיסטוריה (ואגב, עשה זאת יותר משנה לפני המועד האחרון בו יכול היה לרשום את ההישג). בין לבין היו גם ציוני דרך (זכייה במאסטרס 1000 ראשון, זכיות בברצלונה ובמדריד, ניצחונות על רפא ונובאק בק טו בק), אבל שיפור ניכר לא רק דרך גביעים ומראה עיניים אלא גם דרך מספרים. ושם, יתברך השם והפורהאנד, העסק נראה במגמת שיפור.
בשנה שעברה סומנה ההגשה של אלקראס כאלמנט האחד שהוא יהיה חייב לשייף דרמטית כדי להישאר לאורך זמן בטופ. והיא אכן השתפרה. לאורך 2021 אלקראס רשם 63% הכנסה של הסרב הראשון, זכה ב-68% מן הנקודות הללו, וב-54% על ההגשה השניה. השנה בכל אחד מן הפרמטרים נרשמה עלייה (65%, 72% ו-56% בהתאמה). אלו לא שברי אחוזים שוליים, זה שיפור של 3 אחוזים באחוז הנקודות הכללי בהן אלקראס זוכה על ההגשה – פרמטר סופר חשוב בטניס. בנוסף, הוא רושם עלייה של 6 אחוזים (מ-60% ל-66%) בשמירה על נקודות שבירה נגדו – עוד ביטוי לשיפור בסרב, כמו גם ליכולת לשחק תחת לחץ. ההחזרות של אלקראס, למי שהיה מודאג, היו נהדרות כבר אשתקד והשנה שמרו על רמתן. פלוס מינוס.
End of 2020: No. 141
After 2021 US Open: No. 38
End of 2021: No. 32
After 2022 #USOpen: No.1@CarlosAlcaraz's meteoric rise to the top! pic.twitter.com/nBUSI2heR8— Tennis TV (@TennisTV) September 12, 2022
בסיום הגמר מול קספר רוד, חואן קרלוס פררו, מאמנו של אלקראס, סיפק ציטוט שאם בעוד מספר שנים נבין שהיה בו אמת, אפילו חצי אמת, יש בו כדי להדיר שינה מכל מי שעומד להתמודד מול הספרדי בזמן הקרוב. "קרלוס מיצה רק 60% מהפוטנציאל עד היום", אמר פררו, ואם להימנע מספקולציות סטטיסטיות ולהתמקד בכוונה, המאמן של המדורג ראשון בעולם הצעיר בהיסטוריה מאמין שהתכשיט שלו עוד רחוק מאוד מלהיות מוצר מוגמר. רחוק יותר, סביר להניח, ממה שמרבית חובבי הטניס שצפו בו היו משערים.
ואולי זו בשורה מעניינת. כי אחרי שנים בהן השאלה שהנחתה כל דיון טניס היא מי השחקן הגדול בהיסטוריה, אפשר קצת להתרווח, קצת לדאוג פחות מעתיד הסבב, וקצת להתמקד בשאלת עד כמה רחוק עומד ללכת ספורטאי על בהתהוות שירתק אותנו שנים, ושיש בו קצת מכל אחד מ-3 הגדולים – קצת מהאגרסיביות והגיוון פדררי, קצת מרוח הקרב, הפיזיות והכריזמה של רפא, וקצת ממשחק ההגנה והאלסטיות של נובאק.
התשובה לשאלה איפה אלקראס יהיה בעוד כמה שנים מהיום הזו עשויה להכתיב לא מעט איך ייראה הסדר העולמי החדש, והאם התנודה מדיקטטורת השלושה לדמוקרטיה בכלל יתפוס כיוון אחר ולא צפוי: שלטון יחיד.
דירוג הטניס העולמי: כל מה שרציתם לדעת
יאניק סינר: סיפור הפריצה המופלא של הטניס העולמי
"מייחסים לקלאץ' ולצ'וקינג חשיבות גדולה, אבל בטניס כמעט זה לא קיים"
הילד ענק. אלקראס בפעולה