(Photo credit: the official site of the ATP)
הריצה עד לרבע הגמר באליפות ארה"ב שמה זרקור על הספרדי בן ה-18. איזה חלק במשחק שלו הוא יהיה חייב לשפר, באיזה פרמטר הוא נכלל כבר כעת בטופ העולמי, ולמי הוא דומה יותר – פדרר או נדאל?
***
מאט רוברטס, אחד ממגישי פודקאסט הטניס של הטלגרף, טבע לאחרונה ביטוי מעניין שבהיעדר יכולת לתרגם אותו באופן טוב מספיק לעברית, נשמע כך באנגלית: "The changing of the guard that was suppose to change the guard". עבור כל מי שעקב אחרי טניס, באדיקות או שלא, החל מ-2004, המשמעות אמורה להיות מובנת. הלא "דור ההמשך" ל-3 הגדולים תמיד היה שם, תמיד סומן ומותג בצורה כזו או אחרת. בהתחלה היו אלו טסונגה, צ'יליץ', דימיטרוב, גאסקה, נישיקורי וברדיך שהיו אמורים לנשוך בגלימה של פדרר, נדאל וג'וקוביץ' שמצידם לא זרמו מדי עם הרעיון והשאירו לחבורה הרודפת בעיקר צלקות. לאחר מכן הגיע תים הנהדר, וכשהיה נראה שהוא עומד להפוך לאחד שיכול להציק לטריו סדרתית הצטרפו אליו בזה אחר זה זברב, ציציפאס, מדבדב (ולאחרונה רובלב) כדי לגבש דור חדש שכבר כן החל לנצל את סדקי הזמן ולגבות מחירים מהטיטאנים. הם היו אמורים להיות דור ההמשך האמיתי – זה שיחליף את הדור שלא עמד במשימה הלא אנושית לייצר סדר חדש בסבב הגברים.
ובכל זאת, גם גיליון הציונים של הדור הנוכחי, מרשים ככל שיהיה (והוא אכן מרשים ביותר), רק הביא אותם מרחק נגיעה מסלאמים (הטקסט הזה נכתב לפני הזכייה של מדבדב בארה"ב, תים זכה ב-US OPEN לפניו מבלי לנצח "חבר שלישייה"). אולי בסתר ליבם, תים, זברב, ציציפאס ומדבדב ראו את עצמם הופכים לכוח המחץ הבא, כזה שייצר בעתיד הקרוב מאוד רודנות סבב חדשה ויחלק בינו שלל של עשרות סלאמים. אולי – הם אמרו לעצמם – בדיוק כמו קודמינו, עכשיו הגיע התור שלנו לשלוט מבלי שאף אחד יציק לנו.
אבל רצונות לחוד ומציאות לחוד. עוד לא סיימנו לומר "הפסקות השירותים של ציציפאס", והנה מתחת לאף כבר מתגלה בהדרה רשימת שמות מרתקת של חברים נוספים שמתדפקים על דלתות המועדון הסגור. מועדון שעומד להפוך – נרצה או לא – לפתוח לרווחה. במובן הזה, קרלוס אלקארס שלשמו התכנסנו, לא מייצר קטגוריה משלו אלא נכלל באחת שכוללת כשרונות אחרים שבקרוב יהפכו לחלק בלתי נפרד מהלקסיקון של כל חובב טניס. אם לא הפכו כבר.
תקציר המשחק מול ציציפאס, שייזכר כדובדבן שבקצפת הריצה של אלקארס באליפות ארה"ב 2021
לקריאה נוספת:
איך ייראה הטניס ביום שאחרי פדרר, נדאל וג'וקוביץ'?
אם כבר צעירים מבטיחים: סיפור הפריצה המופלא של יאניק סינר
דירוג הטניס העולמי: כל מה שרציתם לדעת
איך לבחור מחבט טניס? המדריך המושלם לכל הרמות
אחת ולתמיד: כיצד משפיעים תנאים חיצוניים על משחק טניס?
הפריצה של אלקארס מרשימה ביותר. האם זה מבטיח שהתקרה שלו גבוהה?
קצת לאחר הפריצה לתודעה של קוקו גוף, הוזכר ב-Tennis Abstract מחקר עבר שבחן לאן המשיכו נערות פלא אחרות שפרצו מוקדם בסבב הנשים. המסקנה היתה שאחוז ניכר מהן – מרשימות ומבטיחות ככל שנראו בגילאי 17-18 – הגיעו פחות או יותר לתקרה שלהן כבר באותו גיל צעיר. משמע – להיחשב כעילוי בגיל מוקדם מאוד לא מבטיח שקצת ההתקדמות המטאורי יישמר (אגב, מעניין אם מעבר על כל זוכי וזוכות הסלאמים לנוער לאורך השנים "ישמור" על מסקנות אותו מחקר). כך או כך, אלקארס עשוי להיות מקרה מבחן נפלא מהצד של הגברים. כל נתוני הפתיחה, יודעים עכברי הסטטיסטיקה – כבר שם: ניצחון ראשון בסבב המקצועני בגיל 16 בלבד (על המדורג 41 בעולם דאז), קפיצה של 350 מקומות בדירוג ב-2020, מעבר של לפחות סיבוב אחד בהגרלה ראשית של כל סלאם כבר בגיל 18, וזכייה בטורניר 250 לקראת סופה של 2021 נפלאה בה גבר על 13 שחקני טופ 100 עוד לפני ה-US OPEN.
ואז הגיעה הריצה הפנטסטית באליפות ארה"ב. אם אלקארס אכן יהפוך לאגדת טניס ברבות השנים, זו ריצה שתיזכר בגלל הראשוניות והקסם שלה אבל לא פחות מכך בשל הסמל שלה: הניצחון על סטפנוס ציציפאס בסיבוב השלישי, במשחק באמת נהדר. 4 שעות ו-7 דקות ארכה ההתמודדות שאיפשרה לטווס הספרדי לחשוף לראשונה את נוצותיו לעולם כולו, וגם ליציעים גועשים באיצטדיון ארתור אש. מה קנה את הניו יורקרים המשולהבים? מה תפס את העין? האם חבטות הקרקע הפראיות של אלקארס (אותם כינה היווני בסיום "החזקות ביותר שראיתי אי פעם")? האם הפורהאנד אינסייד-אין מטרפד התבניות שלו שגבה מציציפאס מחיר פעם אחר פעם? אולי הגיוון של אלקארס – העלייה לרשת בגיל בו לא רבים מצליחים או בכלל רוצים לשפר את הפרמטר הזה? השימוש התכוף והיעיל בדרופ-שוטים? ומה עם מה ש"ליד הטניס" – שפת הגוף הפוזיטיבית והאנרגיות הסוערות? אולי כל המרכיבים הללו גם יחד.
סט כלים מרשים יש לו כבר בגיל 18. צפו בכמה מהחבטות הגדולות של אלקארס
אלקארס רוצה לשפר את ההגשה שלו, המספרים מלמדים בדיוק למה
אבל מראה עיניים הם דבר אחד ומספרים הם דבר אחר. מה שכן מפתה לבדוק כבר עכשיו זה היכן עומד סט היכולות הנוכחי של אלקארס בהשוואה לרמת העילית של הטניס העולמי. אחת הדרכים לעשות זאת היא להשוות את מספרי 2021 של אלקארס נכון לכתיבת שורות אלה (נתונים מאתר ה-ATP הרשמי) לאלו שרושמים שחקני ה-ATP האחרים, ואז גם לבחון האם הם מעמידים אותו במקום שמזכיר את הדירוג הנוכחי שלו.
אבל עוד לפני הצלילה הקלה למספרים, חשוב לציין שמדובר ב"מחקרון" – אם ניתן לכנות אותו כך – שאיננו נטול רעשים: הספרדי שיחק השנה ב-17 טורנירים – 15 ברמת ATP מסדרת 250 ומעלה, ועוד שני צ'לנג'רים. ההיגיון נותן כי המספרים שהעמיד בצ'לנג'רים יהיו משופרים בשל הרמה הבסיסית הנמוכה יותר של מרבית היריבים. זאת ועוד: נכון לכתיבת שורות אלו, אף סטטיסטיקה ממשחקיו של אלקארס באליפות ארה"ב עדיין לא שוקללה לנתוניו באתר ה-ATP. למרות ההצלחה, לא ברור כיצד הם היו משפיעים על התמונה הכללית ובמחקר הזה לא נעשה בהם שימוש. מצד שני, אלו תנאי פתיחה שמאפשרים לקבע מטרה צנועה: בחינת מגמות והערכה כללית של חוזקות/חולשות במשחק של הספרדי שאולי ישתפרו ואולי גם לא. בואו נתחיל.
אלקארס ישמח לפתח סרב כמו שלו. רוג'ר פדרר
בראיון לאחר אחד ממשחקיו ב-US OPEN נשאל אלקארס עצמו על חורים במשחק שלו והשיב שהוא מוכרח לשפר את ההגשה. ואכן, אם יש רכיב במשחק של הספרדי שידרוש שיוף, זהו הסרב. במשחקיו הרשומים ב-2021 הוא רשם אחוז הצלחה של 67% על נקודות ההגשה הראשונה, נתון שהיה ממקם אותו במקום ה-94 בדירוג ה-ATP המשקלל את הישגי השחקנים ב-52 השבועות האחרונים (אין פילוח סטטיסטי נפרד ל-2021 בלבד, אך נראה שזהו כר השוואה יחסי מספק). 94 זה מיקום נמוך ביחס לדירוג של אלקארס – שיעלה ביום שני הקרוב למקום ה-38 בעולם – ונמוך מאוד, יש להניח, ביחס לשאיפות שלו.
בכל הנוגע לאחוז הצלחה על הסרב השני, שם ניצב אלקארס עם 51% אחוזים במקום ה-51 הכללי. לא רע לילד בן 18, אבל גם לא מעולה. ועם זאת, אחוזי הצלחה על הסרב הם בסופו של דבר רק נתיבים להשגת ניצחון במשחקוני הגשה. באיזה אחוז מהם זוכה הספרדי? 73%. זה היה מציב אותו במקום ה-97 ביחס לחברים מהסבב. לא מספיק יציב כרגע, בדיוק כפי שהעיד הספרדי בעצמו.
לא רחוק מנדאל וג'וקוביץ': ההחזרות של אלקארס הן כבר עכשיו ברמה עולמית
איך קרלוס אלקארס היה מתפקד לו היה עומד מול הסרבים שלו עצמו, כמחזיר? כנראה שמצויין. והאמת, לא רק מול אלו שלו אלא גם מול כאלו של המגישים הטובים בסבב. בתקופה הנבדקת הוא רשם אחוז הצלחה של 34% על הגשות ראשונות של היריבים שלו, ו-52% על הסרב השני. הנתון הראשון שם אותו במקום ה-4 בעולם בקטגוריה בשלב זה אחרי שלושה מחזירים מחוננים (ג'וקוביץ', שוורצמן, נדאל). השני מדרג אותו 19, מיקום טוב בהחלט. לא מעט נכתב באתר הזה על חשיבות הזכייה באחוז נקודות החזרה גבוה מהיריב כדי להבטיח ניצחון במשחק טניס. כל משחק טניס. כאן, אולי, מתגלה הפוטנציאל האמיתי של הספרדי במבט לעתיד. 41% האחוזים בהם הוא מחזיק בקטגוריה הזו שמים אותו במקום ה-4 בקטגוריה – שוב אחרי נולה, נדאל ושוורצמן. חברה נהדרת להיות בה, ועדות מוחשית לכמה קשה כבר עכשיו לשמור על ההגשות מול הספרדי.
שניים מגדולי המחזירים בהיסטוריה. אלקארס לא רחוק מדי מהם כבר עכשיו
3 שוברי שיוויון שיחק אלקארס באליפות ארה"ב ובכולם ניצח. שניים מהם היו מול ציציפאס, כשהשני בסופו של סט מכריע. ילד בן 18, נזכיר שוב. האנרגיות הנדאליות שנראה שיש בו והאמונה העצמית נראים כמו בסיס טוב לתפקוד ברגעי לחץ בהמשך, אבל מבין כל המדדים שנבדקים פה, זה המנטלי הוא האחד שקשה לצפות. הלא אלקארס טרם עמד במעמדים גדולים ברמה עולמית באופן עקבי, ולא פחות חשוב מכך – עוד לא היה פייבוריט בהם. ועדיין, קטגוריה אחת שיכולה להעיד על פוקוס מנטלי יותר מאחרות היא זו הבוחנת תפקוד בנקודות השבירה. איך הספרדי עומד שם? ובכן, בדיוק כפי שניתן לצפות לאור הנתונים האחרים שהובאו פה, ובקורלציה די ברורה ליכולות ההגשה/החזרה שלו.
כמגיש, אלקארס שומר על 58% אחוזים מנקודות השבירה שהוא משיג (מקום 98 בדירוג). נתון לא מעודד, אבל כזה שבהחלט מתקזז לאור הסגולות שלו מן העבר השני של המגרש. כמחזיר, הספרדי ממיר 45% אחוזים מנקודות השבירה שהוא משיג. זה נתון פנטסטי ששם אותו במקום ה-3, שוב לצד ענקי ריטרן כמו נדאל ושוורצמן.
אלקארס הוא יותר פדרר או נדאל? אולי גם וגם
"אוקיי אז למי הוא דומה?". שאלה שנשאלת תמיד כשתינוק נולד, וכמעט תמיד כשטאלנט צעיר וכל כך מבטיח פורץ בסערה לחיינו. כשנשאל בנושא, אלקארס השווה את המשחק שלו לזה של רוג'ר פדרר. בכל הנוגע לניסיון לגוון ולניסיון היחסי להיות אגרסיבי בעידן של מפציצי קו אחורי – יש בזה משהו. אבל אלקארס הוא ספרדי. וככזה, לא התקשורת ולא אלוהי הפיקנטריה יאפשרו לו לחמוק מהשוואה כלשהי לרפאל נדאל (מה גם שישנו דמיון ויזואלי מסוים).
השוואה כזו כבר כעת יכולה להחמיא לו מכיוון שהוא באמת קצת נדאל. אבל לא רק נדאל של גיל 18 אלא גם של נדאל שהתקרב ל-30 ועשה כמה התאמות נדרשות לנוכח מצבו הפיזי וההתקדמות של יריביו. הוא כן מכסה את המגרש טוב מאוד כמו נדאל "המוקדם", בעל פורהאנד מאיים ועתיר ספין, אנרגטי ומשלהב את הקהל, אוהב את החימר, וכפי שראינו – מחזיר טוב מאוד ובמקביל בעל הגשה שדורשת הרבה עבודה.
אבל יש בו גם הרבה מהנדאל "המאוחר" – הוא מגוון, בטוח במשחק הרשת שלו ובשימוש בדרופים, בעל IQ טקטי גבוה, וגם אגרסיבי יותר בחבטות הקרקע. כשמוסיפים את זה לפרמטר שלנדאל אין גם היום – תפיסת עמדה קדמית וקרובה יותר לבייסליין בהחזרה ולעיתים גם במצבי הגנה בראלים עצמם – האם זה אומר שהדרך שלו למיקסום היכולות תהיה קצרה יותר משל רפא? התשובה ההגיונית היא כמו תמיד: מי יודע. אבל לעקוב אחריו עד למתן תשובה בנושא תהיה פעולה מאוד כיפית.
באלקארס יש משהו מנדאל המוקדם, אבל גם מהמאוחר. ואלו בשורות נהדרות עבורו
