הפורהאנד כמעט תמיד שם. גם הסרב ומשחק הרשת. אבל אם יש אלמנט אחד שלאורך כל הקריירה היה המדד האמיתי ליציבות של השוייצרי, וסביר שיהיה גם בקאמבק הקרוב שנכון לעכשיו מתעכב – זהו הבקהאנד. על האתגר הטכני בחבטת גב היד היפהפיה של הפנומן, על מי שידעו לנצל אותה טוב מכולם, רגע המפנה שהגדיר אותה מחדש ב-2017, וגם על הדעיכה היחסית שלה בשנתיים האחרונות
***
הטקסט עודכן לאחרונה ב-03/02/2021 – הרבה לפני פרישתו של פדרר השבוע
אלו ימים לא פשוטים שמגיעים בסופה של שנה מאוד לא פשוטה עבור כל מי שאוהב את רוג'ר פדרר. ייתכן שגם עבור רבים מאוהבי הטניס בכלל. מעונת 2019 של השוייצרי (שהיתה רעה הרבה פחות משצויירה) נצרבו בזיכרון בעיקר אותו גמר ואותן שתי נקודות משחק אבודות מול נובאק ג'וקוביץ' בווימבלדון, וגם תחילת 2020 – בה ביצע פדרר שני מעשי הודיני כדי להיחלץ מהפסדים מוקדמים באליפות אוסטרליה – קצת נעלמה מהתודעה. אולי, כנראה, בגלל מה שהגיע מעט אחריה: הודעה של המאסטרו על ניתוח נוסף בברך וסיום רשמי של השנה.
אבל כל אלה היו קדימון, מסתבר, להודעה של פדרר לקראת סוף דצמבר, על כך שיחמיץ את הטורניר במלבורן השנה. זאת לאחר 21 שנים רצופות בהן נטל בו חלק. ההיעדרות הזו, משמעותה שהשוייצרי ישלים שנה מלאה ואולי יותר של מנוחה כפויה, אבל נכון לכרגע ייתכן שכן אפשר להיות רגועים בנוגע למצב הברך שלו. זאת לאחר שהודיע כי הקאמבק יקרה כבר ב-8 במרץ, בדוחא.
ובכל זאת. הפציעה והעובדה שייעדר מאוסטרליה, לא חייבות למנוע מאיתנו לעסוק באלמנט שהיה משמעותי כמעט לכל אורך הקריירה של פדרר, ושהפך משמעותי אפילו יותר בשנים האחרונות (לטוב ולרע). וכשכן נזכה לראות את השוייצרי שוב, האלמנט הזה עשוי, אפילו צפוי, להיות שוב קריטי. אז בלי הקדמות נוספות, הנה כמה מילים על אחת החבטות היפהפיות בטניס העולמי, ואחת המאתגרות והמורכבות שבהן – הבקהאנד של רוג'ר פדרר.
מדוע הבקהאנד של פדרר לא קטלני כמו הפורהאנד?
ג'ים קליין הסתייג, הסביר שוב ושוב, ואז כמעט התנצל. אין דרך שבה לא ניסה להבהיר שיש הבדל בין "חולשה" לבין "חולשה יחסית". ואפשר להבין מדוע. קליין – מומחה לביו מכניקה של החבטה – קיבל עליו אתגר לא פשוט: לנתח את החוזקות והחולשות הטכניות של רוג'ר פדרר. וכשהגיע לבקהאנד הוא הרגיש שלא ממש פייר לדבר על שום אלמנט במשחק של זוכה 20 סלאמים כבעייתי. ובאמת, צריך לומר: הבקהאנד של רוג'ר פדרר יכול להיחשב במקרה הרע ביותר "פגיע" ובמקרה הטוב "פחות יציב מהפורהאנד (הנדיר באיכותו)". הבעיה מתחילה כאשר הבקהאנד הזה הופך מנייטרלי לפגיע. והבעיה היותר גדולה היא שבתקופות הפחות טובות של פדרר, גם שחקנים שהם לא יריבי על היסטוריים שלו, מצליחים לחשוף אותו.
אז מהם ההבדלים בין הפורהאנד לבקהאנד של פדרר? כמה הם באמת משמעותיים וכמה הפורהאנד מפחיד יותר יריבים? לשאלה הזו יש כמה תשובות. הראשונה והקלה היא שלפדרר יש פורהאנד איכותי במונחים היסטוריים. זו התחושה האינטואטיבית המתקבלת בצפייה בו בפעולה, אבל לא רק. סקר שערך ה"ניו יורק טיימס" רק בשלהי 2018 בין עשרות שחקנים (פעילים ועבר), מאמנים, אנליסטים של טניס ופרשנים מיקם את חבטת כף היד שלו כטובה ביותר בסבב העולמי. אפילו לפני אלו של רפאל נדאל (שראויה לטקסט משלה) ושל חואן מרטין דל פוטרו, ככל הנראה מקבילת הטניס האולטימטיבית לטיל מונחה.
התשובה השניה היא שבקהאנד יד אחת איננה חבטה פשוטה לביצוע. לא בגיל נוער, לא בקאנטרי קלאב, ולא בסבב המקצועני. למעשה, זה סובייקטיבי והכל בעיני המתבונן, אבל יש שיאמרו שאף קיים מתאם הפוך בין היופי הבלתי נתפס של החבטה הזו לבין הקושי לבצעה. איזור החבטה ומקום המפגש עם הכדור הוא קריטי בה אפילו יותר מאשר בחבטות קרקע אחרות, היא רגישה מאוד לכדורים שחוצים את גובה הכתף, ובניגוד לבקהאנד שתי ידיים – אין בה את היד הנגדית שתציל ותסייע במקרה הצורך. בהנחה שמקצוענים, שלא לומר שחקני עילית, יודעים לטפל בעניין הזה טוב מכל אדם אחר שחי על כדור הארץ (ומצד שני, יודעים "להיטפל" אליה טוב מאחרים), יש מקום להיכנס לטכניקה ספציפית. וכשזה נוגע לזו של פדרר, יש עניין שצריך לצלול אליו.
תמיד היה ותמיד יהיה שם עבור פדרר. הפורהאנד
בכל הנוגע לבקהאנד ולפורהאנד של פדרר – ההבדל נמצא בהכנה לחבטה
באותו ראיון בו התחלנו לגעת, ג'ים קליין עמד בדיוק על הסוגיה הזו כאן למעלה – מקור ההבדל בין שתי חבטות הקרקע של פדרר. כדי לא להעמיס בעניין שהוא מלכתחילה מורכב טכנית, חשוב להבין כלל טכני-פיזיקלי אחד שלא תמיד עובר את מבחן העין של הצופה מהצד. כשטניסאי, כל טניסאי (בעל טכניקה בסיסית), מרמת ילד תחרותי במועדון טניס ועד לשחקן בגמר גראנד סלאם, מכה בכדור – ברגע המפגש המחבט חייב להיות ניצב (ז"א, אנכי באופן מוחלט לכדור). פני המחבט לא יכולים להיות פתוחים, אולי רק מעט סגורים במספר מעלות אבל לא יותר מזה. העובדה ששחקן בא "מעל לכדור", ז"א שההנפה מתבצעת מלמטה למעלה יכולה לבלבל, אבל באופן גורף, המחבט חייב לפגוש את הכדור באופן שהוסבר כאן (ואגב, הבדלים בין אחיזות לא משנים את העובדה הזו, אלא רק את האיזור בו יתבצע המפגש).
מהכלל הזה נגזרת מסקנה נוספת, והיא, מסביר קליין, רלוונטית מאוד לכל שחקן, ואפילו יותר לפדרר: ככל שההנפה תהיה מורכבת יותר – או במילים אחרות תכלול יותר אלמנטים הנוגעים לזווית ראש המחבט – כך שחקן יהיה זקוק ליותר התאמות כדי "לנעול" את המחבט בזמן ולהפוך אותו לישר ברגע המפגש עם הכדור. הפורהאנד של פדרר (כאמור, תופעת טבע שגם ראויה בעצמה לטקסט) הוא כמעט מושלם מכיוון שסיבוב הכתפיים והמתיחה המוקדמת שהוא מבצע באמצעות כף היד מקצרת למינימום את ההנפה ומאפשרת לו לפגוש את הכדורים מוקדם ולעמוד קרוב ככל הניתן לבייסליין. בדיוק כפי שהוא אוהב. בבקהאנד, עם זאת, זה סיפור שונה לחלוטין.
כשפדרר פונה הצידה ומניף לאחור את המחבט לפני חבטת גב היד – ואפשר לראות זאת היטב בוידאו המצורף – ראש המחבט שלו פתוח, והגידים מצביעים לצורך העניין, לשמיים. המשמעות בפועל היא שכדי להגיע למצב הרצוי עליו דיברנו (מחבט ניצב בעת המפגש) יש לו פשוט תהליך יותר ארוך לעבור, עוד אלמנט לתזמן, ובפשטות – "יותר דברים לתקן". אם הוא יחזיר סרבים של נער בן 15 או יצטרך להתמודד עם ספין ועוצמות של חובבן, זו לא תהיה בעיה. אבל כשסרבים של איזנר מגיעים ב-220 קמ"ש וכשמן העבר השני הבבולט של נדאל מרים את הכדורים לגובה עצום, זו מעמסה. פדרר פשוט צריך יותר זמן בצד גב היד. זו הסיבה בגינה הוא עושה שימוש כל כך נרחב בסלייסים בראליז ובצ'יפים בריטרן. אם ינסה לייצר הנפה מלאה, הוא פשוט יאחר.
עוד אלמנט לתזמן לפני המפגש עם הכדור. הבקהאנד של פדרר בסלואו מושן
היום בו (כמעט) הכל השתנה: גמר אוסטרליה 2017
זה משחק שכבר הפך לפולחן. משחק בלתי נשכח בטורניר בלתי נשכח, שמהווה את אחד הפרקים היותר מרשימים במיתולוגיה הפדררית. כל אוהד של השוייצרי זוכר אותו, כנראה שגם כל חובב נדאל, וביוטיוב כבר מזמן יש לו ערך חיפוש משלו, ושלל תוצאות כאלה ואחרות. הפרטים היבשים מוכרים לכל: פדרר הגיע למלבורן ב-2017 כשהוא בן 35.5, אחרי חצי שנה ללא טניס וניתוח לא פשוט שעבר בברך. ממעמקי המקום ה-17 ואפס הציפיות הוא גבר על הארכי יריב שלו בחמש מערכות, שם סוף לשרשרת הפסדים לא פשוטים מולו במעמדים הגדולים, ויותר מכל – הפגין שדרוג לחבטה שסייעה לספרדי לפרק לגורמים את המשחק שלו במשך שנים. הבקהאנד.
מיתולוגיה ומבחן העין לא יכולות לעמוד לבדן ולבטא מגמות כשאין מספרים לצידן. הפעם היו, ועוד איך היו. (Backhand potency) BHP היא נוסחא שפיתח ג'ף סקמן (אנליסט טניס ומקים אתר Tennis abstract) כדי לבחון את כמות הנקודות במשחק שהושפעו מחבטת גב היד של שחקן. או במילים אחרות: כמה היא קטלנית/בעייתית ביחס לתוצאה. בגדול, מדובר בפורמולה פשוטה שנותנת ניקוד על ווינרים (או הכנה לווינר) וטעויות שנכפו על היריב דרך בקהאנד של שחקן, ובהתאם מפחיתה ניקוד על בקהאנד שייצר טעויות בלתי מחוייבות/ווינרים של היריב וכו'). בסוף משוקלל ציון, כאשר 0 הוא ערך נייטרלי אשר מעיד בפועל על כך שגב היד לא היה קטלני התקפית, אך מצד שני לא גרם לשחקן נזק. וככל שערך חיובי/שלילי יותר, המשמעות היא שהבקהאנד היה יעיל יותר/פחות בהתאמה.
הערך הממוצע של פדרר לאורך המשחקים המתועדים בקריירה עומד על 0.2+. כמעט נייטרלי לחלוטין (לצורך ההשוואה, זה של בעלי בקהאנד מצויין כמו מארי, ג'וקוביץ' ואגאסי עמד על 2.6, 2.5 ו-5 בהתאמה). ערב גמר אוסטרליה 2017, מול נדאל המצב היה אפילו יותר נוראי: פדרר מעולם לא רשם נתון BHP חיובי כשהספרדי ניצב מעבר לרשת בסלאמים, ופעמיים (ברולאן גארוס) הוא אף סיים עם ערך שלילי דו ספרתי. אלא שבאותו ערב במלבורן הערך שלו זינק ל-7.8+, תולדה של החלטה מודעת, מכוונת ואגרסיבית לעמוד על הבייסליין, לקחת את הכדורים מוקדם ככל הניתן ולא לאפשר לספין של נדאל לעשות את הנזק המוכר (בוידאו כאן למטה). זה היה ערב ששינה את היריבות העצומה הזו וממנו פדרר המשיך ל-5 ניצחונות ב-6 משחקים על רפא. רצף שלא נרשם מעולם מכיוונו.
הערב ששינה את היריבות מול נדאל. תצוגת גב היד של פדרר מגמר אוסטרליה 2017
סיפור של רגרסיה: מה קרה לבקהאנד של פדרר מאז 2017?
2017 של רוג'ר פדרר היתה קסומה. מתהומות 2016 והפציעה המאיימת, הוא שב לעונה בה זכה בשני גראנד סלאמים (ו-7 תארים סה"כ), רשם מאזן של 5:54, וחודשיים לאחריה (בגיל 36.5) חזר למקום ה-1 בעולם. לפורהאנד, הסרב ומשחק הרשת שתמיד היו שם עבורו, התווסף האלמנט שתמיד היה יותר בצל, כאשר 2017 היתה רשמית "שנת הבקהאנד" הטובה ביותר בקריירה של השוייצרי. נתון ה-BHP שלו עמד על 3.5+, גבוה משמעותית מכל עונה אחרת, ומספיק נפלא כדי לתסכל לא רק את נדאל, אלא את הסבב כולו.
לצערו של פדרר, מגמת קטלניות חבטת גב היד דעכה משם והלאה. ב-2018 הערך עוד עמד על 1.8+, אך ב-2019 הוא צנח עד ל-0.8+. לאורך כל הקריירה של פדרר היה היגיון בלתקוף את הצד הפחות טוב שלו, אבל אם נכון לאמצע 2018 נובאק ג'וקוביץ' היה היריב היחיד שידע לרכוב באופן סיסטמטי על הבקהאנד שלו (פדרר רשם בקריירה נתון BHP שלילי דו ספרתי 27 פעמים, בשליש מהמקרים זה היה מול נולה), כעת כל הסבב חזר לנסות. והצרה הגדולה של השוייצרי היתה שבניגוד לעבר, זה גם הצליח לו בלא מעט מקרים.
יודע "לרכוב" על הבקהאנד של פדרר. ג'וקוביץ'
כתבה שפורסמה רק לאחרונה על ידי האנליסט קרייג אושנסי באתר ה-ATP הרשמי בחנה את דפוסי החבטות ב-20 משחקים של השוייצרי מהשנים 2018-2019. כל נתון ונתון זועק שורה תחתונה מאוד ברורה: היריבים של פדרר לא חוששים ואפילו שמחים להיכנס לקרבות אלכסוניים של בקהאנד מול בקהאנד מולו. וגם כשהם חובטים פורהאנדים בעצמם, הם מטווחים ללא הרף את גב היד של המאסטרו. כ-50% מהפורהאנדים ו-55% מהבקהאנדים של היריבים חיפשו את השליש השלישי של המגרש (=ישירות את גב היד של פדרר). שני הנתונים הללו גבוהים משמעותית מהממוצע בסבב, מה שמלמד שהם לא היו מקריים אלא תולדה של תכנית משחק סדורה.
לנתונים הללו שלא סופרים את 2020 המאוד קצרה של פדרר, אפשר וצריך לצרף את המשחקים שלו מתחילת השנה מול ג'ון מילמן וטניס סנדגרן באוסטרליה, מהם חילץ ניצחונות בשן ועין (הציל 7 נקודות משחק מול סנדגרן וחזר מ-8:4 בטיי ברייק המכריע נגד מילמן). כשנכניס לחישוב גם את ההפסד בחצי הגמר לג'וקוביץ', נקבל 3 משחקים טריים (עד כמה שניתן בהתחשב בנסיבות) בהם היריבים של פדרר חבטו בממוצע לא פחות מ-58% מהכדורים היישר לגב היד שלו. סיכול ממוקד פרופר, שבמזל לא הביא להדחה מוקדמת של השוייצרי עוד לפני החצי.
שרד מותחנים, למרות יריבים ששוב חיפשו את הצד הפגיע
***
נסיים בשאלה עימה התחלנו. מתי עולם הטניס יזכה לראות שוב את פדרר, ועד מתי? איך ייראה כשיחזור, האם סיבוב פרידה אפשרי כבר מעבר לפינה, והאם הדרך לשם תהיה שזורה בעוד רגע או שניים בלתי נשכחים? קשה לומר, וקשה להעריך. אבל עוד דבר שליווה את פדרר לאורך הקריירה הנשגבת שלו הוא הצורך ביציבות, לכל הפחות, בצד הפחות חזק יחסית שלו. יהיה הקאמבק אשר יהיה ומתי שיהיה – הוא ואוהדיו צריכים לקוות שגם אם התפוצצות הבקהאנד של 2017 לא תחזור עוד, המטוטלת לא תיטה באופן גורף לצד השני. את זה, כבר למדנו, היריבים כבר יידעו לנצל היטב.
קריאה נוספת:
היום שאחרי מחר: איך ייראה הטניס בלי פדרר, נדאל וג'וקוביץ'?
יותר מדוייק מה-ATP: האם דירוג ELO הוא הדירוג העולמי האמיתי?
הרבה יותר מעוד טרנד: על הנסיקה הצפויה ליאניק סינר
מהי הסטטיסטיקה האחת שיכולה להבטיח ניצחון במשחק טניס?