איך לבחור מחבט טניס: המדריך המושלם לכל הרמות

למה קריטי לשים לב, מה אפשר לתקן עם הזמן, למה כמעט תמיד נצטרך לבחור בין עוצמה לבין שליטה, ומהו הטיפ הכי חשוב לפני רכישת מחבט: מדריך מלא, מפורט וממוקד לילד מתחיל, מבוגר מנוסה ושחקן תחרותי

***

לכל אחד יש את הסיפור שלו עם טניס. אחד צפה בגיל 6 בפדרר משחק מול נדאל ויום לאחר מכן הבהיר לאבא ואמא שהוא חייב לנסות גם, השני גדל בבית של טניסאים שלא השאיר לו שום סיכוי פרט להתאהבות ממבט ראשון בספורט הלבן, את הכישרון של השלישי גילה מאמן בזמן שזה הכה לבדו על קיר אימונים במועדון, והרביעי התעורר בשנות ה-50 שלו, ואימון פרטי אחד היה כל מה שצריך כדי שיבין שמעתה והלאה הטניס והוא יהיו חברים טובים לנצח.

כך או כך, דבר אחד ודאי ביחס לכל אחד מן המקרים התיאורטיים הללו: בגיל נוער או כבוגר, כששיחק ברמת מתחיל או מתקדם – כל אחד מהמוזכרים לעיל היה צריך לרכוש לעצמו מחבט. וכל אחד מהם היה צריך לעשות זאת כשהוא כבר יודע ומבין מהן ההעדפות שלו, ואז לומד תוך כדי תנועה כיצד הן מסתדרות עם הטכנולוגיה של ימינו ועם עשרות, אם לא מאות, האופציות בשוק.

גם פה יש מאבק: כמה רחוק הגיעו 3 הגדולים בסלאמים בהם לא זכו?
ג'וקוביץ' השיג את פדרר. עכשיו הוא רק צריך להשיג אותו שוב
עד כמה גדול באמת הפוטנציאל של קרלוס אלקארס

כמות הפרמטרים שיש לקחת בחשבון לפני רכישת מחבט ארוכה כמעט כמו רשימת היצרנים שדואגים להציף את השוק מדי שנה בשלל דגמים שמלכתחילה הופכים את הבחירה שלנו ללא פשוטה. בתוך המשוואה הזו ישנם אלמנטים שקשורים לאורכו של המחבט ולגודל הראש שלו, למשקלו ולנקודת האיזון, לגמישות המסגרת, וכמו כן לעובי הידית. וכל זה לפני שדיברנו על הגידים, מידת המתיחה שלהם ותבנית השיזור.

אז איך באמת צריך לבחור שחקן טניס, מתחיל או מתקדם/תחרותי, לבחור לו מחבט? לאילו אלמנטים חשוב לשים לב ואילו מהם כן אפשר "לתקן ולעצב" בהמשך? ואם כבר הגענו הנה, אז איך מתבצע בדיוק אותו תהליך כשנרצה לרכוש כהורים מחבט ראשון לילד שלנו, לפי גילו ורמתו (או אפילו לרכוש מחבט לעצמנו באמצע החיים)? המדריך המלא כאן לפניכם.

כך ייראה פחות או יותר מפרט טכני של מחבט באתרי הטניס השונים

גודל ראש המחבט: מאבק ראשון בין עוצמה לשליטה

להווארד הד נמאס. נכון, טניס היה רק תחביב עבור מהנדס האווירונאטיקה האמריקני יליד פילדלפיה, אבל כששם לב שהכדור שהוא חובט לא פוגע במרכז המחבט אלא במסגרת, הוא הבין שלא רק רמת הכישרון שלו בעייתית אלא גם גדלי הראש הקטנים בהם שיחקו עד אז (עמדו על 75-80 אינצ'ים רבועים). ב-1976 הוא עיצב לראשונה מחבטים ייחודיים עם גדלי ראש שנראו כמעט מופרכים (במסגרת הניסיונות הגיעו עד 135 אינצ'ים רבועים), אבל הרעיון כרעיון עבד,ומשם והלאה הטניס העולמי עשה היכרות עם קטגוריה חדשה: מחבטים שראשיהם חצו לא רק את רף ה-90 אינצ'ים רבועים, אלא בקלות גם את רף ה-100.

אז מה בעצם נותן ראש מחבט גדול לשחקן? בראש ובראשונה – יותר עוצמה מאשר מחבט עם ראש קטן יותר (בהינתן ששאר מאפייני המחבט זהים לחלוטין). דבר נוסף הוא "סוויט ספוט" גדול יותר (משמע, שטח חבטה אופטימלי רחב יותר), וסלחנות לחבטות בכדורים שלא פוגעים במרכז המחבט. בטניס – ואת זה חשוב לומר – המתח התמידי הוא בין עוצמה לשליטה. אחד כמעט תמיד יבוא על חשבון השני, כך שבהתאמה, ראש קטן יותר יספק יותר שליטה. ומי שיחפשו אותה יהיו לרוב שחקנים שיכולים לייצר מספיק עוצמה בעצמם ויעדיפו להתמקד במחבט שיאפשר להם לדייק ולשים את הכדורים על הקווים.

אז אם דיברנו על גדלים שהגיעו בשלבי ניסויים עד ל-135 אינצ'ים רבועים ועמדו בעבר הרחוק על 75-80 אינצ'ים רבועים, מה קורה בסבב המקצועני היום? ובכן, גם בסבב הנשים וגם בזה של הגברים מרבית שחקני העילית משחקים עם מחבטים בגדלי ראש של בין 95 ל-100. ישנן חריגות נדירות (סרינה וויליאמס משחקת כעת עם ראש 102 ובעבר 104), אבל זה המנעד הפופולרי, ומכאן ששחקנים תחרותיים בגילאי נוער מכוונים לרוב לשם. מה לגבי ילדים מתחילים וסניורים ותיקים? להם רלוונטיות יותר קטגוריות שנגיע אליהן מיד.

מהשחקניות היחידות בטופ שגודל ראש המחבט שלה חוצה את רף ה-100 אינץ' רבוע. סרינה

אורך מחבט: חשוב לגילאי ילדים, מוסכם וקבוע למבוגרים

עבור שחקנים בוגרים – בטח אלה התחרותיים שצריכים לציית לתקנות ולחוקים של הגופים המנהלים את הטניס העולמי – אורך המחבט הסטנדרטי הוא 27 אינצ'ים, אם כי ישנן גם אופציות בטווח שבין 26.5 ל-29 (האורך המקסימלי המותר בטורנירים). לפני שנפרט בנוגע לגדלים הרלוונטיים לילדים, מה באופן כללי נותן לנו מחבט ארוך יותר? בכלליות (ושוב, בהינתן שכל שאר המאפיינים זהים) מחבט ארוך יותר מספק לשחקן יכולת להגיע לכדורים רחוקים יותר מהגוף, ממש כמו הגדלת מוטת ידיים, ובנוסף אפשרות לייצר זוויות חדות יותר ולהגביר עוצמה בהגשה.

כל זה פחות רלוונטי לילדים/נוער, שעושים את צעדיהם הראשונים ומשחקים לרוב עם אורכים מובנים. עבורם נוצרה חלוקה קטגורית על פי גיל, זאת על אף שגם כאן אין כללי ברזל ובהחלט ניתן במקרים מסויימים לחרוג:
מחבטים באורך 19 אינץ' נועדים בעיקר לגילאי גן.
21 אינץ' – גן + כיתה א'.
23 אינץ' – כיתות א'-ב'.
25 אינץ' (המידה הפופולרית ביותר לילדים) – גילאי 7-10.
26 אינץ' (מידת ביניים בדרך למעבר למחבט למבוגרים, יש שמדלגים עליו).
27 אינץ' – מחבט למבוגרים

* עד למידה 23, מדובר בעיקר במחבטי מתכת. ממידה 26 והלאה, המחבטים עשויים כבר מגרפיט או משילוב של גרפיט/אלומיניום (המהלך ההגיוני הוא ללכת על 100% גרפיט מכיוון שלרוב מי שהגיע עד הנה, יסיים שם כך או כך).

לבחור מחבט מתאים זה חשוב, כבר בגיל הזה

לקריאה נוספת
כל מה שרציתם לדעת על דירוג הטניס העולמי
אז איך באמת משפיעים תנאים על משחק טניס?
הברומטר האמיתי: על הבקהאנד של רוג’ר פדרר
מהי הסטטיסטיקה שיכולה להבטיח ניצחון במשחק טניס?

משקל המחבט: חשוב מאוד, אבל "משקל ההנפה" חשוב אפילו יותר

"משקל" ו"משקל הנפה" הם שני מונחי מפתח הקשורים לזה לזה בכל מה שנוגע לבחירת מחבט. אלא שבעוד שהראשון ברור, ידוע וקל להסבר, השני לא פחות חשוב וייתכן שאפילו יותר. אבל רגע, בואו נבין קודם כל מה משקל גולמי גבוה יותר של מחבט נותן לשחקן. התשובה הבסיסית, שוב: יותר עוצמה. בנוסף, מחבט כבד הוא באופן כללי יציב יותר, מעביר פחות זעזוע ליד (בניגוד לנהוג לחשוב), ועבור מי שלא נרתע מהמשקל ומצליח לייצר הנפות יחסית מהירות, מאפשר יותר עומקי חבטה. לעומת זאת, כאן בדיוק נמצא החיסרון של מחבט כבד – לא פשוט להניף אותו כמו מחבט קל יותר, והנפה מהירה במשחק של היום היא קריטית (נותנת לטניסאי אפשרות להגיב מהר יותר לכדורים מהירים, בטח ברשת, וגם לייצר יותר ספין וזוויות).

הרצון של שחקנים תחרותיים לשמור על יכולת ייצור העוצמה ובמקביל להניף מהר הוליד מונח טכני נוסף בשם "נקודת האיזון". בפועל, נקודת איזון היא בדיוק האלמנט שמאפשר ליצרנים להגדיל את המשקל הכולל של המחבט אבל לדאוג לכך שמשקל ההנפה (זה שירגיש שחקן בעת ההכנה לחבטה) לא יגדל בקורלציה זהה. הדרך שבה הם עושים זאת היא בהחלטה שלהם איפה לשים את מרבית המשקל בתהליך הייצור. במידה שרובו יימצא בסמוך לידית, המחבט ייקרא Head light, ועשוי – על אף משקל כבד יחסית – עדיין לאפשר תמרון והנפה מהירה. במידה שמרבית המשקל יימצא בקרבת ראש המחבט, הוא ייקרא Head heavy, ויספק גם למחבטים קלים יותר גולמית תחושה של יציבות.

שחקנים מקצוענים בסבב ה-ATP משחקים בדרך כלל עם משקלים הנעים בין 315 ל-350 גרמים' אחרי שזירה (לפניה איזור 300-310), ועם משקל הנפה של בין 320 ל-335 (תלוי כאמור, בנקודת האיזון של המחבט). שחקני נוער בתחילת דרכם מתחילים לעיתים עם משקלים של 285 גרמים לפני שזירה ואז הולכים ומתקרבים לטווח ה-300+.

אז הנה 3 כללי אצבע בכל הנוגע למשקל:

1) לא להסתכל על (או לפחות לא רק על) המשקל המצויין במפרט המחבט, אלא גם לבדוק מהו משקל ההנפה (Swing weight). זהו המשקל שתרגיש היד שלכם בפועל.

2) בכל הנוגע למחבטי ילדים, חשוב יותר ללכת לפי האורך (כפי שפורט בחלק האורך למעלה). סביר שהוא זה שיכתיב בעצמו את המשקל הנכון.

3) באם נידרש לעשות התאמות למחבט לאורך הדרך ולשנות את פיזור המשקל (לרוב באמצעות רצועות עופרת מודבקות), יש לזכור שלהוסיף משקל למחבט תמיד ניתן, להפחית קשה הרבה יותר. לכן, אם ישנה התלבטות בין שני דגמים, לכו על זה הקל יותר.

מחבט במשקל הנושק ל-360 גרמים. פדרר והווילסון פרו סטאף המפורסם שלו

גמישות המסגרת (ואיך היא קשורה לכאבים ולפציעות טניס)

עבור כל מחבט תמצאו במרבית אתרי הציוד הגדולים בעולם ציון בשם RA או Stiffness rating. מדובר במדד המשקף את מידת הגמישות של המסגרת, כאשר המשמעות הפרקטית של המונח היא: כמה זעזוע מעביר המחבט ליד בעת החבטה. ככל שמחבט הוא יותר נוקשה (RA גבוה), הוא נמתח פחות, "גונב" פחות אנרגיה מהכדור, ומייצר עבור השחקן יותר עוצמה. בהתאמה, מחבט גמיש יותר (RA נמוך) יספק פחות עוצמה. עוד דבר שחשוב לזכור הוא שמסגרת קשיחה מאוד יכולה להעביר זעזוע בעת הפגיעה לפרק, למרפק ולכתף, ולכן לשחקנים בכל גיל או רמה שסובלים מכאבים או בעיות באיזורים הללו, מומלץ להתרחק ממסגרות נוקשות (ציון 66 ומעלה).

כיצד נגלה מהי מידת גמישות המסגרת בבואנו לרכוש מחבט חדש? נחפש באתרים את ציון ה-RA/Stiffness.

מסגרת גמישה => ציון של 63 ומטה.

מסגרת מדיום => ציון של 64-67.

מסגרת נוקשה => ציון של 68 ומעלה.

דברים שחשוב לזכור:

1) בסופו של דבר, לא צריך להירתע רק מהציונים ולהתעקש לנסות את המחבט.

2) גם מסגרות נוקשות אפשר להפוך לנוחות יותר, עם בחירה נכונה של גידים (על כך בהמשך).

צפו: דקה על ההבדלים בין מחבט קשיח לגמיש

גידים: גם כאן, משחק בין עוצמה ושליטה

תבנית השיזור היא לרוב לא אלמנט ששחקנים לא תחרותיים משקיעים בו זמן ותשומת לב, ואולי רצוי שיעשו כן. אבל קודם כל – במה מדובר? תבנית השיזור היא למעשה כמות גידי הרוחב והאורך שיש במחבט. במפרט מחבט תמצאו כל מיני סוגים, כאשר התבניות הנפוצות הן של בין 16 ל-18 גידי אורך ובין 18 ל-20 גידי רוחב. ככל שהתבנית פתוחה יותר וכוללת פחות גידים (נאמר 16X19), שחקן צפוי להפיק מהמחבט שלו יותר עוצמה ולשפר את עומקי החבטה שלו. בהתאם, תבנית צפופה שכוללת יותר גידים (למשל, 18X20) תניב לו יותר שליטה. תיאורטית, גם פוטנציאל הספין בתבנית סגורה הוא גבוה יותר, כאשר מינוס אחד שכן יש בה הוא עמידות הגידים לאורך זמן (משמע, תיתכן שחיקה שלהם והחלפה תכופה יותר).

ומה בנוגע למתיחה? ובכן, כפי ששמתם לב אם הגעתם עד כאן, המשחק הוא כמעט תמיד בין עוצמה לשליטה, וניסיון לשפר פרמטר אחד מהם דרך בחירת ציוד נכונה יפגע לרוב בפרמטר האחר. עניין המתיחה איננו שונה במובן הזה. קחו שני מחבטים שכל מאפייניהם האחרים זהים. בקשו מהשוזר שלכם "מתיחה 58" לאחד מהם ו-48 לשני, ותיווכחו לבדכם שזה שמתוח גבוה יותר יספק יותר שליטה ויכולת לדייק. זאת בעוד שהאחר, בעל המתיחה הנמוכה, יניב יותר עוצמת חבטה. עם זאת, חשוב להוסיף כאן שמתיחה יורדת עם הזמן כך שאם אינכם בטוחים לגבי מה עדיף לכם, קחו טווח ביטחון של שתיים-שלוש מידות למעלה.

דברים שחשוב לזכור:

1) למרות האנונימיות היחסית של תבנית השיזור כמרכיב חשוב ברכישה, שווה לנסות שתי תבניות שונות של אותו המחבט שאתם שוקלים לקנות. ההבדל לעיתים ניכר.

2) טווחי המתיחה המומלצת למחבט מופיעות, בדיוק כמו כל שאר פרטי המפרט הטכני, על הגרון/מסגרת שלו.

משחק עם תבנית שיזור מעט פחות נפוצה של 16X20. דניס שאפובלוב

גדלי הידיות: איך נדע מהי המידה המתאימה לנו?

כאשר שחקן מתבגר ומתקדם, ומגיע לאורך המחבט הסטנדרטי של 27 אינץ', הוא יגלה שהגיע הזמן לברר איזה גודל (=היקף) ידית מתאימה לו. מדובר ברכיב מאוד חשוב שמשפיע ישירות על הנוחות, הטכניקה והשליטה של טניסאי. שימו לב: מבחינת האופן בו מופיע האלמנט הזה במפרט, הרעיון הוא ששם גודל הידית כשם מספר השמיניות שבה. ז"א, כשקונים מחבט ידית של 4 וחצי היא תיקרא באתרי הציוד ובעגה המקצועית "ידית 4"/Grip size 4 (מכיוון שחצי הוא למעשה 4 שמיניות). ידית 4 ורבע תיקרא "2" כי מדובר ב-4 ו-2 שמיניות. וכן הלאה.

אלו המידות הקיימות וההתאמה הבסיסית שלהם לגיל/גובה/מגדר (הערה: לא מדובר בתנ"ך, תמיד ישנן חריגות):
ידית 0 –ג'וניורים.
ידית 1 – גילאי 10-12, נשים, בנות.
ידית 2 – גילאי 13-15, נשים.
ידית 3 – גבר באיזור 1.75-1.80 (המידה הכי פופולרית).
ידית 4 – עד 1.80 בדרך כלל.
ידית 5 – כמעט רק למגודלים… חברות מנסות לדחוף אותם כי אין להן מה לעשות איתם.

כעת לשאלה החשובה מכל: איך שחקן יכול למדוד איזו ידית מתאימה לו? התשובה המיידית היא, כתמיד, לנסות. לחבוט עם ידית 3 הפופולרית ואז עם 2, ולהרגיש אם היד לוחצת מדי על הידית או שמא הידית "בורחת" מהיד בעת החבטה. אם לא מנסים את המחבט קודם והולכים על עיוור, יש שתי דרכים עיקריות להבין מה גודל הידית שנזדקק לה.

1) להחזיק את הידית בצורת "אקדח" (באחיזת כף יד מזרחית למי שמכיר/יודע ולמי שמוכן לגגל). האצבע המורה אמורה להיכנס בשלמותה ולהתאים פחות או יותר לרווח שנוצר בין 3 האצבעות לאגודל.

2) למדוד כמה אינצ'ים יש בין קו החיים התחתון ביד ועד לקצה הקמיצה (האצבע שלצד הזרת) – התוצאה היא בפועל עובי הידית הדרוש.

* טיפ נוסף: קצת בדומה לעניין משקל המחבט, להוסיף תמיד אפשר ולהפחית לא. הווה אומר, אם ישנה התלבטות בין שני גדלים, לכו על הידית הקטנה יותר. לה תמיד אפשר להוסיף גריפ (או אפילו שניים) ולהגדילה.

***

חיכינו עד כאן עם 3 טיפים אחרונים לסיכום, ולמרות שהם הוזכרו במפורש או במרומז במהלך הטקסט, נעלה אותם שוב:

1. לחבוט, לחבוט, לחבוט: לא מעט שחקנים חובבנים ואפילו תחרותיים יכולים לרכוש את הידע שהובא כאן לבדם. הוא חשוף ברשת בלא מעט אתרים מקצועיים, והמפרט הטכני של כל מחבט מובא תמיד לצידו. זה יכול לסייע בהרכבת הדרישות שלהם (בטח כשהם מכירים את הסגנון שלהם), אבל זה לא תחליף לניסיון מעשי. כמעט לכל חנות גדולה בחו"ל או בארץ יש תכנית "דמו" (מחבטים שאפשר לנסות פיזית לפני הרכישה). המלצה חמה: לכו על זה. שחקן מול הקיר או מול הפרטנר/ית כמה שיותר והמחבט והיד כבר יספרו לכם לבד אם זה מתאים או לא.
2. זכרו שפרמטרים שונים במחבט מקזזים אחד את השני ומאפשרים לנו למצוא איזון. אם הלכתם על ראש גדול לשם העוצמה, אתם יכולים להשיג את השליטה דרך תבנית שיזור צפופה יותר. אם בחרתם במחבט כבד כדי להפציץ, תמיד תוכלו ללכת על מתיחה גבוהה שתסדר יותר דיוק. ומה אם כבר קניתם מחבט וגיליתם עם הזמן שמשהו לא מסתדר לכם, או שפשוט התקדמתם והדרישות או הסגנון שלכם השתנו? אותו עניין – תמיד אפשר לשחק קצת עם משקל ההנפה, לשנות מתיחה או סוג גיד.
3. ישנם המון יצרנים בשוק. הפופולריים ביותר, נכון להיום, הם: Wilson, Babolat, Head, Yonex, Prince, Technifibre, Dunlop. כמעט כולם מציעים מחבטים לכל רמה, מטרה או תכלית, ומכאן שההמלצה האחרונה היא לא לבחור אך ורק לפי יצרן אלא לפי מחבט. לכאורה מובן מאליו, ובכל זאת דרך טובה לסיים את הטקסט. בהצלחה.
4. באתר Tennis warehouse פיתחו כלי חיפוש שיסייע לכם למצוא את המחבט המתאים עבורכם, לפי הקטגוריות החשובות לכם. שווה בדיקה.

לקריאה נוספת
היום שאחרי מחר: איך ייראה הטניס בלי פדרר, נדאל וג’וקוביץ’?
תזכרו היטב את השם יאניק סינר: על סיפור הפריצה החריג של האיטלקי

היכרות עם כל מונחי המפתח בתהליך רכישת מחבט (מתוך אתר Tennis warehouse)