פגרות כפויות, אי יכולת להתאמן ולהתחרות, שחקנים שחלו וחזרו, ויציעים נטולי קהל: קשיים רבים עבר הטניס ב-2020, אך עד כמה זה השפיע על התוצאות בפועל? מחקר חדש בחן את הסוגיה, הממצאים בפנים
***
עונת הטניס 2021 יצאה לדרך השבוע ושמה סוף רשמי וקלנדרי לאחת השנים היותר מוזרות, לא פשוטות ומלחיצות במילניום הנוכחי. אולי במאה האחרונה. רפאל נדאל התבטא לא פעם במהלכה בנוגע לעד כמה הספורט הופך לזניח כששומעים על כמויות החולים והמתים מקורונה מסביב, והוא צודק. עם זאת, קשה גם להתעלם מכך שהמגיפה הפכה את הספורט בכלל ואת הטניס בפרט ללא פשוט עבור כל העוסקים בו, כמו גם עבור כל האוהדים מסביב.
טניסאים מקצוענים לא יכלו להתאמן או להתחרות במשך תקופה ארוכה. חלקם הגדול נאלץ לנסות להישאר בכושר גם מתוך סגרים ובידודים, תוך שהם, כמו כולנו, חיים בלימבו של חוסר ודאות בין האפשרות שהעולם לא יחזור להיות כפי שהיה אף פעם, לבין התקווה שדברים יסתדרו בסוף. עבור האנושות כולה, ואז גם עבור הענף. מאות מאמנים, מאמני כושר ופסיכולוגים איבדו את עבודתם כי טניסאים וטניסאיות פשוט לא היו זקוקים להם, בטח לא בתקופה בה הפעילות המאומצת הכי רצינית של לא מעט מהם היתה לעלות ללייב וידאו צ'אט עם מעריצים או קולגות באינסטגרם. וזה לא הכל.
גם עם חזרת הסבב בחצי השני של 2020, האדפטציות "המקצועיות" השונות שנאלצו טניסאים לבצע היו בלתי נגמרות. החל מאיצטדיונים ריקים, נערי ונערות כדורים עטויי מסכות וכפפות ומערכות אלקטרוניות שהחליפו קוונים וקווניות אנושיים, ועד לבועות בטורנירים (שהיו או לא היו חדירות) ותנאי בידוד ואימון לא פשוטים באירועים הגדולים. כמה ראש היה להם לטניס? כמה אחוזים מהיכולת שלהם נפגמה? עד כמה פגעו בהם הסחות הדעת השונות? מי יודע.
כמעט שכחנו איך זה נראה, מאז הקורונה. איצטדיון טניס כפי שהוא אמור להיות
לקריאה נוספת
הברומטר האמיתי: על הבקהאנד של רוג’ר פדרר
מהי הסטטיסטיקה שיכולה להבטיח ניצחון במשחק טניס?
היום שאחרי מחר: איך ייראה הטניס בלי פדרר, נדאל וג’וקוביץ’?
תזכרו היטב את השם יאניק סינר: על סיפור הפריצה החריג של האיטלקי
וכעת, אחרי כל ההקדמה הזו ולפני הסיבה בגינה התכנסנו, אתגר קטן: לו הייתם נשאלים (כעת או בזמן אמת) כמה לדעתכם השפיעו כל הנתונים שנזכרו לעיל על תוצאות המשחקים מאוגוסט 2020 (הזמן בו חזר הסבב מפגרת הקורונה הכפויה) והלאה, מה הייתם חושבים? תוציאו את הקהל והקוונים, שקללו את הבידודים, שחקנים שחלו וחזרו, ואת האתגר המנטלי והפיזי הבלתי נתפס בלהגיע מוכנים למשחקים, ונסו להמר: האם סבבי הגברים והנשים סיפקו תוצאות הגיוניות סה"כ ביחס לדירוג ולכושר המשתתפים/ות? כאלו שניתן היה לחזות? או שמא להיפך – ייצרו הרבה יותר הפתעות מהרגיל בתקופה ההזויה הזו.
בטיימינג נפלא – רגע לפני אליפות אוסטרליה 2021 ותנאי הבידוד המאוד קשים שעברו טניסאים וטניסאיות בדרך אליה – מאמר שפורסם ב-Tennis abstract בדק בדיוק את הסוגיה הזו באופן אמפירי. באתר עשו שימוש בנוסחה שבוחנת עד כמה "צפי" היה הטניס. היא עושה זאת על ידי שימוש בשני מרכיבים: האחד – בדיקה האם הפייבוריט בכל התמודדות, בכל טורניר מאז אוגוסט, היה זה שניצח לבסוף (פייבוריט נקבע לפי דירוג ELO שנכון להיום נחשב למדד הכי משקף של כושר עדכני לטניסאים. קראו עליו עוד כאן), והשני, בדיקת "בטחון" – ז"א, מעבר על תוצאות לאחר מעשה (למשל, אם היחסים המוקדמים הגדירו 10 שחקנים כבעלי 80% אחוזים לנצח משחק מסויים, האם בפועל 8 מהם ניצחו).
מבלי להיכנס לנבכי החישוב, כאשר "מלבישים" את הנוסחה על סבב מקבלים מספר. 0.21 הוא פחות או יותר הממוצע הרגיל של סבבי ה-ATP וה-WTA (לשם ההשוואה, 0.25 הוא הערך שהיינו מקבלים לו היינו הופכים את כל התוצאות לרנדומליות ופשוט מטילים מטבע שיכריע את זהות המנצח). במילים אחרות: ככל שהערך שנקבל נמוך יותר, כך נבין שהתוצאות היו צפויות יותר.
הבדיקה של Tennis abstract העלתה את הערכים הבאים עבור כל אחד מהסבבים (לפני הסוגריים הערך מאז החזרה מהקורונה, בתוך הסוגריים הערך שהיה לו בתקופה ה"רגילה", 2017 – מרץ 2020).
ATP: בתקופת הקורונה – 0.213 (לפני כן 0.212).
WTA: בתקופת הקורונה – 0.192 (לפני כן 0.212).
הזכייה שלו בארה"ב נחשבה "צפויה", בהיעדרם של 3 הגדולים. דומיניק תים
הדמיון הכמעט מוחלט בין הנתונים אצל הגברים מלמד שעל אף האתגרים והקשיים שחוו שחקנים בסבב ה-ATP ושחוו בצורה אחרת אחרים, סך התוצאות נשאר מאוד מאוד קרוב לממוצע הרגיל. משמע, מאוד "חזוי". ודבר אחד שחשוב להבהיר כאן שוב ושוב: לא מדובר על סלאמים בלבד, לא מדובר על הכוכבים בלבד. לצורך העניין, העובדה שרפא זכה שוב בצרפת, תים לקח את ארה"ב רק אחרי שג'וקוביץ' נפסל, נולה עצמו זכה בסינסינטי וברומא, ומדבדב (ה-4 בעולם למי ששכח) לקח את פריז ואת לונדון, איננה מספיקה כדי לאושש את השורה התחתונה הזו לבדה וכדי לקבוע ש"טוב נו, ברור שהסבב היה צפוי, כל החזקים ניצחו". מדוע? כי המחקר הזה בדק כל תוצאה ותוצאה, החל מסיבובי הפתיחה, ובכל רמת טורנירי ATP שהתקיימה.
ומה לגבי ה-WTA? ובכן, שם, עיניכם הרואות, מדובר בסיפור שונה לחלוטין במבט ראשון. עם זאת, גם הוא מסתדר לפי המגמה הכללית בהמשך המאמר, שם נגלה שהסיבה לערך הנמוך והצפוי שקיבל סבב הנשים הוא הטורנירים שאינם גראנד סלאמים. אותם טורנירים הטו את המגמה כלפי מעלה מכיוון ששם כולן באמת יכולות לנצח את כולן. לעומת זאת, באירועים הגדולים (למרות פערי הרמות הקטנים באופן מסורתי בסבב ה-WTA), כן משתרר סדר, ובסופו של דבר ריבוי המפגשים בין מדורגות ללא מדורגות עושה שכל בנתונים (למעשה, הערך הממוצע אצל הנשים בארה"ב-רולאן גארוס-רומא-פריז-סינסינטי היה כמעט זהה לזה של הגברים). עולם כמנהגו נוהג.
כשמדובר באירועים הגדולים, גם סבב ה-WTA היה די צפוי. סימונה האלפ
עם מה משאיר אותנו הטקסט הזה, ומה ניתן ללמוד ממנו? התשובה לשאלה הראשונה ברורה יותר – עם תחושה כללית לפיה הקורונה, ששיבשה את אורחות חייו של עולם שלם, שגרמה לסבל אמיתי, לכאב ולצער, השפיעה ללא ספק גם על עולם הטניס ברמה הלוגיסטית-אופרטיבית – אבל לא בטוח שגם בזו המקצועית. בטח לא כשמדובר בסבב ה-ATP. לגבי השאלה השניה – הדבר הכי משמעותי שניתן לומר לגביה הוא שנקווה לא ללמוד מהטקסט הזה יותר מדי להמשך. איש מאיתנו לא רוצה לחוות עוד עונה נטולת קהל ומלאת קשיים וחורים בטניס העולמי. ואולי כשנימנע מהדברים הללו, זה אומר שגם העולם כולו במצב יותר טוב ואופטימי.
לקריאה נוספת:
כל מה שרציתם לדעת על דירוג הטניס העולמי
אז איך באמת משפיעים תנאים על משחק טניס?