הניצחון על ניק קיריוס במשחק הדרמטי במלבורן הגיע לאוסטרי בגדול. גם בגלל העליונות הסטטיסטית, אבל בעיקר בזכות האופי וקור הרוח הנדירים שהפגין ברגעי לחץ, ומול אווירה ביתית משולהבת. ולא בפעם הראשונה
***
אם תשאלו את דף הסטטיסטיקה, לדומיניק תים הגיע לנצח את ניק קיריוס אמש באליפות אוסטרליה. אפילו הגיע מאוד. האוסטרי לקח יותר נקודות לאורך המשחק, זכה ב-75 אחוזים מנקודות ההגשה שלו, וב-28 אחוזים מהנקודות כמחזיר (בשני המקרים נתונים עדיפים על אלו של האוסטרלי), חבט יותר ווינרים מהיריב שלו וביצע פחות טעויות, השיג יותר אפשרויות שבירה ומימש יותר מהן. עדיפות מספרית חדה וחלקה. אז אם זה המצב – למה לפרקים זה הרגיש כמו משחק שהיה מרחק מילימטרים מלברוח לאוסטרי מהידיים?
*במהלך אליפות אוסטרליה 2021 יובאו באתר מאמרים וכתבות לסיקור הטורניר. עוד תכנים מחכים בעמוד הבית*
חוויות ממלבורן, הימורים לקראת אוסטרליה, ועל טניס בכלל: גלעד בלום בראיון לטניס 360
הבטיחו וקיימו: עוד זווית על המשחק הנפלא בין דניס שאפובלוב ליאניק סינר
תים שרד, שרט ונאחז כדי לחיות. וזה השתלם לו בענק
תשובה אפשרית והגיונית אחת לשאלה הזו היא גם הפשוטה מכולן: שיטת הניקוד בטניס. זו שמאפסת את לוח התוצאות בסיומה של כל מערכה ומאפשרת לכל שחקן לחלום שאולי, רק אולי, הפסדים קודמים בקרבות (סטים) לא מעידים על התוצאה העתידית במלחמה. ובאמת, התחושה בשני הסטים הראשונים (ובטח במשחקון הראשון של השלישי, אז שרד תים שתי אפשרויות שבירה של קיריוס) היא שתים רק נאבק להישאר במשחק. לא יותר מזה. אבל זו היתה הרי תחושה שהתהפכה ב-180 מעלות כהרף עין, כאשר האוסטרי שבר בעצמו אחרי גיים שנמשך למעלה מ-7 דקות.
כיף של משחק. תים מול קיריוס – התקציר
תשובה שניה היא האווירה מסביב אמש במלבורן. זו שלפרקים גרמה לך להרגיש מהצד שאיצטדיון ג'ון קיין הוא בכלל זירת גלדיאטורים רועשת, ולקהל מסביב יש פייבוריט אחד ברור. ועוד כזה שיודע, לעיתים בעל כורחו, בדיוק איך לשלהב את התומכים שלו ביציע. על היכולת לשרוד את ניק קיריוס, כצופה אבל בעיקר כיריב, כבר נכתב בעבר. זוהי חוויה שנראית אינטנסיבית באופן כמעט בלתי נתפס, רכבת הרים של רגש שאתה נסחף אליה גם מבלי שתרצה. רגע אתה סולד ממה שהאדם שמעבר לרשת/על המסך עושה, ושניה לאחר מכן נהנה מהשטותניקיות והצבע (ובמקביל שואל את עצמך אם בחלק מהטענות שלו אין היגיון).
אבל כאן בדיוק מתחבאת פואנטה אחרת, שהיתה קשורה אמש בעקיפין לניק קיריוס, אבל מהדהדת כבר המון זמן ללא קשר אליו. למעשה, ללא קשר לאף יריב אחד ספציפי בסבב: דומיניק תים הוא כבר מזמן לא רק טניסאי ענק והמועמד הטבעי מכולם להפר את השלווה במועדון 3 הגדולים של הטניס העולמי במובן של יכולת (ניצח את פדרר-רפא-נובאק 15 פעם סה"כ), אלא גם עילוי מנטלי וספורטאי שעושה טוב לענף בכל מה שנוגע להתנהלות על ומחוץ למגרש.
איך שורדים את ניק קיריוס? מתנהגים כמו דומיניק תים, מסתבר
כמעט כל שחקן שהתחרה בעברו, אפילו ברמת מועדונים, מכיר עד לרמה מסויימת את האתגר שבהתמודדות מול יריב רועש ומוחצן שבוחן את גבולת המשחק, השיפוט והאתיקה. אבל לעמוד מול אתגר כזה בגראנד סלאם? לראות את קיריוס יורה עליך סרבים של 220 קמ"ש, דרופים ופאסינג שוטס ואז חוגג כאילו הבקיע שער? לשמוע אותו מדבר תוך כדי נקודה ואז רב עם השופט? לספוג אנדר ארם סרבים, להפסיד את הנקודה ולקבל על הראש שאגה תומכת מהיציע? ואחרי כל זה – לייצר אפס הבעות פנים נרגזות, אפס תגובות פרובוקטיביות, לשמור על שפת גוף נקייה ופוזיטיבית, ולשחרר קאם און פעם אחת לאורך כל הערב. כמה זה קשה? רק שחקני עילית מקצוענים יידעו לספר. אנחנו רק יכולים להיות בטוחים כמה זה לא קל.
עילוי טניס, עילוי מנטלי. דומיניק תים
מאטס וילאנדר סיפר פעם שהיריבים שהיה לו הכי קל מולם הם דווקא הרועשים והמוחצנים יותר. "כששיחקתי מול קונורס ומקנרו, הם תמיד הסגירו בקלות את המצב המנטלי שלהם. ככה ידעתי אם אני במצב טוב או לא. השקטים? איתם היה לי הכי קשה", אמר מי שבעצמו נחשב לקרחון על המגרש. והשקט הזה של תים כבר אינו טעון הוכחה. הוא הרים ראש והראה את עצמו מול ג'וקוביץ' ברולאן גארוס ובגמר טורניר הסבב, מול נדאל כמעט בכל מקום פרט לצרפת, מול פדרר במשחקים בהם השוייצרי כבר עמד מרחק נקודה מניצחון, ואולי יותר מכל מול זברב בגמר ארה"ב שכבר נראה אבוד.
***
באותו ראיון שהוזכר כאן, וילאנדר נשאל גם לגבי אותו מונח שרוג'ר, רפא ונובאק הפכו במו גידיהם למעט מיותר: חילופי משמרות בטניס העולמי. "האם זה יקרה כשמישהו מהרודפים יזכה בסלאם?", ניסה המראיין, והשבדי השיב בפשטות: "לא. זה יקרה כשמישהו מהם יוכל לנצח את 3 הגדולים אחד אחרי השני באותו גראנד סלאם". האם יש מישהו שעונה להגדרה הזו טוב יותר מדומיניק תים בשלב הזה? לא בטוח. בינתיים הוא כן עשוי לפגוש שניים מהם באוסטרליה ולעשות משהו מרשים לא פחות: לזכות תוך פחות מחצי שנה בשני מייג'ורים, בעידן בו כבר שכחנו שזה אפשרי.
אלא אם אתה אחד מהגדולים באמת.
לקריאה נוספת
עניין שבשגרה: על עוד צעד של דומיניק תים בדרך לסגור על 3 הגדולים
הברומטר האמיתי: על הבקהאנד של רוג’ר פדרר
מהי הסטטיסטיקה שיכולה להבטיח ניצחון במשחק טניס?
היום שאחרי מחר: איך ייראה הטניס בלי פדרר, נדאל וג’וקוביץ’?