אם היו קוראים להם פדרר וג'וקוביץ', עולם הטניס היה מתייג את המשחק אמש במלבורן כאינסטנט קלאסיקה. אבל זה לא (בערך) מה ומי שהם עומדים להיות? חוויות נוספות מערב גדול שהפגיש חתול רחוב עם פרא אציל, ובסוף קיבל מנצח ראוי
***
*במהלך אליפות אוסטרליה 2021 יובאו באתר מאמרים וכתבות לסיקור הטורניר. עוד תכנים מחכים בעמוד הבית*
דמיינו לרגע שלא קוראים להם דניס שאפובלוב ויאניק סינר, אלא רוג'ר פדרר ונובאק ג'וקוביץ' למשל, או אפילו דומיניק תים וסטפנוס ציציפאס. ודמיינו לכם שלא מדובר במשחק סיבוב ראשון אלא בחצי גמר אליפות אוסטרליה הפתוחה. איך היינו אנחנו, חובבי הטניס, מתייחסים למשחק אמש במלבורן? איזו תווית היינו שמים עליו? "אינסטנט קלאסיקה"? "קרב לפנתיאון"? אולי פשוט "משחק ענק".
ואחרי מה שקיבלנו אמש, אחרי ערב שהבטיח וקיים, נסו לשאול את עצמכם עוד שאלה: מה הסיכוי שמה שראינו הוא רק פרק ראשון ומרתק בסדרת מופת שתישאר על המרקע 15 עונות ברצף? אם אתם חושבים, מניחים ומשערים שהסיכוי לכך הוא גבוה, הנה מחשבה אחת שבטח גם עוברת לכם בראש – אלוהים, כמה כיפית הולכת להיות הצפייה ביריבות הזו.
חוויות ממלבורן, הימורים לקראת אוסטרליה, ועל טניס בכלל: גלעד בלום בראיון לטניס 360
קצת כמו לפני דייט ראשון שפיללת לו – כזה שלפניו יש לך מחשבות אופטימיות בבטן, ואז גם תקווה בלב שמה שעובר בראש יתממש במציאות – אפשר היה לדמיין שמחכה לנו קרב נהדר בסיבוב הפתיחה באוסטרליה. אבל כמה דייטים ראשונים מסתיימים כמו שדמיינתם? אתמול זה קרה. שני שחקני הדור הבא, שני ילדים אתלטיים ומוכשרים, נתנו לנו את מה שעשוי להיות אחד ממשחקי הטורניר. וכל מה שקרה בין הטלת המטבע לירידה של סינר, עצוב וכמעט מדדה, למקלחות היה עונג אחד גדול.
התקרה עדיין גבוהה, אבל כמה כיף יהיה לטפס איתו יחד. סינר
פרא אציל מול חתול פרא: גם ההבדלים בין שאפובלוב וסינר תרמו להצגה
שלשום תהינו את מי מבין שאפובלוב וסינר ההגרלה באוסטרליה "דפקה" יותר והנחנו שמדובר בקנדי (שיכול היה להגריל לא מדורג הרבה פחות מוכשר ומסוכן מהאיטלקי), ובסט הראשון שאפו בהחלט היה נראה כמו הקורבן בסיפור הזה. המהירות שבה טס סינר ל-1:4 היתה אמנם לא מעט בזכות היכולת שלו להיות יציב בהגשה (העדיין לא יציבה תמיד), אבל גם בגלל הסרב של הקנדי שדפק נפקדות בפתיחה. 43% אחוזי הכנסה של הסרב הראשון מול אחד המחזירים הטובים בסבב גבו משאפו מחיר גדול גם בראליז, בהם נאלץ להיות אפילו יותר אגרסיבי מהרגיל, ובמערכה שבה הפיק 10 טעויות בלתי מחוייבות רק בפורהאנד (ו-14 סה"כ), כנראה שלא היה לו סיכוי מלכתחילה.
מה שעוד היה ניכר כבר בסט הראשון הם ההבדלים בין שאפובלוב לסינר, קודם כל בסגנון אבל גם באישיות על המגרש. לא אחד לאחד, ולהבדיל אלף אלפי, אך לפרקים זה הרגיש כמו מהדורת 2.0 של תחילת היריבות בין פדרר לנדאל, רק מוזרה יותר. כזו שבה הקלפים התערבבו. גם כאן יש שחקן מגוון יותר, שחובט בקהאנד ביד אחת, עם ארגז כלים רחב יותר לבחור ממנו נשק (רשת, מיקום הגשה, דרופים, סלייסים, צ'יפים) וידיים עדינות. אבל כאן הוא שמאלי. ואם זה לא מספיק, במקרה הזה הוא גם המוחצן והדמונסטרטיבי יותר. טווס אמיתי, פלאשי וקול, שיודע שכל העיניים עליו ואוהב את זה. או אולי חתול פרא כפי שכינה אותו השדר. מן העבר השני עומד שחקן שמכסה את המגרש מעט טוב יותר, שמכה בעוצמות בלתי נתפסות, מייצר חבטות העברה מקילומטרים מאחורי הבייסליין, וחובט פחות ווינרים אבל גם טועה הרבה פחות, ועוד מכה בקהאנד בשתי ידיים. אבל רגע, איך סינר יכול להיות הנדאל של הסיפור אם הוא בכלל ימני, ועם מזג מופנם ופדררי? כך או כך, התחושה היא שאת היסודות שמרכיבים יריבות פנטסטית כבר יש לשאפובלוב ולסינר.
חזרה לטניס – קשה לדעת לאן המשחק היה הולך אם סינר היה מממש לפחות אחת מ-4 נקודות השבירה שהרוויח בסט השני אבל בסופו של יום זו היתה מערכה ששאפובלוב לקח בצדק, כאשר בראש ובראשונה זו היתה ההגשה הראשונה שהשתפרה פלאים ועשתה את העבודה (66 אחוז הכנסה, 80 אחוזי הצלחה). למעשה, עקב האכילס של הקנדי – הסרב השני – כמעט שלא נחשף כי הכה רק 6 כאלו לאורך הסט. מעבר לכך, שאפובלוב הראה ניצנים ראשונים של הגיוון האינסופי שלו: הריטרנים החלו לחזור בעוצמות ובכיוונים שונים לעבר האיטלקי, ההחזרות המלאות בבקהאנד שהיו קצרות מדי הוחלפו בצ'יפים, והפורהאנד היה איטי יותר אבל גם יותר בטוח. זה עבד לו טוב, ויחד עם החלטה מודעת לעלות לרשת כפול פעמים מאשר בסט הראשון (ועם כמעט 70 אחוזי הצלחה שם), זה הספיק כדי לאזן את התוצאה ל-1:1.
לקריאה נוספת
הברומטר האמיתי: על הבקהאנד של רוג’ר פדרר
מהי הסטטיסטיקה שיכולה להבטיח ניצחון במשחק טניס?
היום שאחרי מחר: איך ייראה הטניס בלי פדרר, נדאל וג’וקוביץ’?
תזכרו היטב את השם יאניק סינר: על סיפור הפריצה החריג של האיטלקי
כיף של משחק, כיף של יריבות. שאפובלוב מול סינר, צפו בתקציר
החזרות א-לה ג'וקוביץ' ואיצטדיון שלם ששואל את עצמו אם יש סיכוי למהפך
יש מומנטומים שנמשכים משחקון או שניים, ויש כאלה שנמשכים מערכה וחצי. ב-2:2 בסט השלישי, בגיים שבו סינר נשבר, אמרת לעצמך בלב שעל החטאת הסמאש שלוותה בשגיאה כפולה, האיטלקי עוד יבכה הרבה זמן, אבל בפועל לא היה לו על מה לבכות כי גם המערכה הזו היתה מההתחלה ועד סופה של שאפובלוב. אלו היו הרגעים בהם האיטלקי נראה לראשונה מרוקן מאנרגיות, מתנשף ומתקשה לזוז. קשה שלא להצביע על טורניר ההכנה שנדחס ליומיים מסיימים של 3 משחקים כאלמנט שגבה ממנו מחיר, אבל הקנדי לא ריחם, השיג פי 2 נקודות שבירה מהיריב שלו (שביצע 15 שגיאות לא מחוייבות) והזכיר שוב עד כמה הסרב הראשון שלו הוא נשק אמיתי – גם בגילו הצעיר, וגם בהשוואה למגישים הטובים בעולם.
אבל מה שיפה במומנטומים זה שיש להם קו סיום. סינר, שעד לנקודה הזו שבר פעמיים ב-14 הזדמנויות שהיו לו, נתן גיים החזרה אחד בלתי נתפס ביעילותו. הוא הבין שכמו כל שמאלי מצוי, שאפובלוב מחפש את הבקהאנד שלו בצד היתרון. ההבנה הזו גרמה לו לקחת כמה צעדים לאחור ולספק החזרות נדאליות-מדבדביות שהכריחו את הקנדי לטעות בדיוק מספיק כדי לשמוט משחקון קריטי. 80 אחוז מהריטרנים של סינר במערכה הזו חזרו לצד השני, ובאופן הכי סמלי שניתן לבקש השבירה השניה הגיעה מהחזרה נהדרת א-לה ג'וקוביץ' בגב היד שגם סידרה לו זכייה במערכה כולה. 2:2 אחרי 3 שעות הביא איצטדיון שלם (שנראה שרובו עמד מאחורי האיטלקי) לקבל את הסטמפה על כמה גדול המשחק, ובמקביל לשאול בקול רם אם לסינר יש מספיק גז להשלים את המהפך.
הבדלי סגנונות, הבדלי אישיות. שאפובלוב וסינר
את התשובה לשאלה בסיומה של הפסקה הקודמת כולנו כבר יודעים – לא. עייף, מבואס ומעט צולע, סינר התהלך לעבר חדר ההלבשה מנוצח למרות סט חמישי שהיה על פניו צמוד, ועל אף נקודת שבירה שהיתה לו בגיים בו הגיש שאפובלוב למשחק. אבל המספרים, צמודים ככל שיהיו (שבירה אחת בלבד במערכה, לטובת הקנדי, ו-3 אפשרויות שבירה לשני השחקנים יחד לאורך הסט), לא משקפים את כל הסיפור. כי הניצחון אמש, במידה מסויימת לפחות, היה לא רק של שאפובלוב אלא של סוג הטניס שהפך לנדיר. טניס מגוון, אמיץ ואגרסיבי, ומעל לכל – טניס שלומד תוך כדי תנועה.
אנליסט הטניס המפורסם, קרייג אושנסי, צועק כבר שנים שהגעה לרשת היא לא עול אלא כורח סטטיסטי. שאפובלוב הגיע 53 לשם פעמים וזכה ב-74 אחוזים מהנקודות בענף שבו כל טקטיקה שמביאה לך למעלה מ-55 אחוזי הצלחה נחשבת ליעילה. הוא הפגין לא רק ידיים עדינות וטאץ' מרשים, אלא גם יכולת להכות ווינרים על הקווים, להסתכן בכמות טעויות גבוהה (71 לאורך המשחק), ולהוכיח שוירטואוזיות לא חייבת לבוא על חשבון תכלס (חבטות גב היד שלו תוך כדי קפיצה והפורהאנד דרייב וולי במשחקון הסיום הם דוגמאות נהדרות). אפילו שני הניסיונות להכות אנדר ארם סרב שנוי במחלוקת היו תולדה של ניסיון להביא את סינר קדימה ולמנוע ממנו את ההחזרות המסוכנות, ולא מתוך רצון לייצר פרובוקציה.
יאניק סינר לא יהיה שחקן גדול – בגיל 19, הוא כבר שחקן גדול. הוא חובט בעוצמות לא הגיוניות, זז מדהים, עושה הגנה אלסטית סטייל נובאק, מחזיר מצויין וגורם לך לתהות אם יש לו בכלל צד חלש מהקו האחורי. העובדה שהוא עדיין רחוק מהתקרה שלו עצמו (בפרט הסרב ומשחק הרשת) רק הופכת את המחשבה על לאן הדבר הזה יכול להגיע למסקרנת יותר. עד אז, לא נבכה אם נקבל עוד כמה משחקים בינו לבין שאפובלוב. בפעמים הבאות, תהיו בטוחים, זה לא יקרה בסיבוב הראשון של סלאם.
לקריאה נוספת
הברומטר האמיתי: על הבקהאנד של רוג’ר פדרר
מהי הסטטיסטיקה שיכולה להבטיח ניצחון במשחק טניס?
היום שאחרי מחר: איך ייראה הטניס בלי פדרר, נדאל וג’וקוביץ’?
תזכרו היטב את השם יאניק סינר: על סיפור הפריצה החריג של האיטלקי